כבר עשרות שנים שאני מנויה על פירסומו החצי-שנתי של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (או.אי.סי.די). וכצפוי מטוחנת מספרים ותיקה, אני קוראת אותו מהסוף להתחלה. קוראת, אולי זו לא המילה הכי נכונה, סורקת בעיניי.
ואולי חושבים מחדש על כלכלה. יש הבדל בין שתי הכותרות. הראשונה, מבטאת פעולה מבפנים, מתוך התחום, היפוך התחום מהקרביים שלו. השנייה, באה מבחוץ, מהמקום של 'חושבים על', חושבים ולאו דווקא מתחייבים. 'חושבים-מחדש כלכלה' הוא שמה של התאגדות בינלאומית המונה 60 קבוצות ב-30 ארצות. ישנה, לפחות עוד התארגנות בינלאומית מקיפה כזו, ושתיהן יחד מעידות על אי-נחת […]
אלה שמותיו של המשרד הממשלתי שנולד כמשרד המסחר והתעשייה, ונשאר כזה עד למהפך הפוליטי של 1977. ב-1977 נהפך עליו שמו והודבקה לו תוספת: משרד התעשייה המסחר והתיירות. בין 1984 ל-2003, הוא חזר למקורות בשינוי קל: משרד התעשייה והמסחר, ובהמשך שוב התרחב למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. עכשיו, בממשלה החדשה, הוא ייקרא משרד הכלכלה והמסחר. "לכל איש […]
אלמלא שמעתי אותו במו אזניי, מכריז על סלידתו מהימורי מטבע, ועל התגייסותו למעורבות חברתית, לא הייתי נתפשת לידיעות המתפרסמות בימים האחרונים. אבל מאחר ששמעתי, והחוויה נחרטה בזכרוני, קשה לי להתעלם מהדיווח האומר כי סורוס וקרן הגידור שלו שוב נערכים להימור נגד השטרלינג הבריטי, בהמשך להימורם שכבר הניב פירות בחודשים האחרונים נגד היאן היפני.
גם בעינויים לא תצליחו לחלץ מסטנלי פישר את הסיבה לפרישתו: משפחתית, מקצועית-כללית, או המקצועית הידועה בשם "תקציב". לא תצליחו, כי לפישר עצמו זה לא לגמרי ברור. ככה זה כשנגמר פרק בחיים: האישי והמקצועי מתערבבים.
כמה הרבה עוסקים ב'חטאיו' של ראש הממשלה. כמה מעט עוסקים בתהליך המכוון של ייתור מוסד ראש הממשלה, וערעור תכלית קיומו.
בדיון התקציב, המתקיים בימים אלה, מעט מדי מדברים על מימונם של צעדי הממשלה החדשים. העלאת שכר המינימום, ביטול מס הדלק, הפחתת תעריפי המים – כל אלה יגדילו את הוצאת התקציב. ואופן כיסויה של אותה הוצאה חשוב לא פחות מתוספות השכר או מהגזירות המוטלות על הציבור.
הנתונים היבשים, נתוני הכלכלה היבשים, הם בעיניי הפואזיה הכי צרופה. תמציתיים, מתבארים בהמון אופנים, מעלים שאלות ועוד שאלות. וככל שמתכונתם גולמית יותר, בלי עיבודים שמהנדסים להם את הצורה, ככה הם אמיתיים יותר.
הטקסט המובא בהמשך נכתב בימים אחרים ובמצב-רוח אחר. הוא בכל-זאת מתקשר לעכשיו, דרך מה שמגדיר את המונח "חיים ביחד". ומה שמגדיר – מההיבט הטכני הוא אסטרטגיה לאומית, מההיבט המהותי הוא ערכים משותפים. ללא ערכים משותפים, אפשר אוליי לעשות, אבל אי-אפשר לדבר. בראשית השבוע שעבר, מלאו ארבעה-עשר חודשים מיום הודעת בנק ישראל על חידוש רכישת המטבע […]
יצאנו, ששה חברים, מסרטו המדובר של וודי אלן. שניים (גברים, כמובן) אמרו שמאז ומעולם הם לא סובלים את היהודי-הנוירוטי-הגלותי. שלוש נשים ועוד גבר אחד די נהנו אך לא התפעלו. רצנו לסרט כי הוא זכה לביקורות מעולות. אחרי הצפייה בו, נדמה לי שהוא גורף את השבחים הודות לאחיזתו בערכים ה"נכונים" לעכשיו.
עידן השוק החופשי 