צמיחה, תמיכה, דיסאינפלציה

אלה הן שלוש המטרות המוצהרות של 'התוכנית להפחתת יוקר המחיה'. אז בואו נבדוק את התממשותן משלוש הזוויות האלה. נפתח בדבריו של ראש הממשלה: "האם יש פה אמירה ערכית? כן, אנשים צריכים לעבוד…האם צריך לעזור למי שעובד? כן". בהתאם לכך, כמחצית מעלות התוכנית, סכום של 2.1 מיליארד שקל, מופנית למשפחות צעירות עובדות. אבל, שימו לב, רק […]

מי מנהל את המדינה? אתם בטח יודעים

רק אני הטיפשה לא הבנתי. כתבתי כאן, בפוסט מה-18.10: "וזה אומר כמעט בוודאות מדד של 3% ויותר בין דצמבר 2020 לדצמבר 2021". מה, לא ידעתי שבנק ישראל מנהל את המדינה? ששר האוצר קורץ לו בהומור יהודי-מולדובי? ידעתי והתעלמתי. אמנם כתבתי את הצהרת נגיד בנק ישראל בהרצאה באוניברסיטת תל-אביב מה-12.11: "בראייה ארוכת טווח בנק ישראל יצר […]

יש אינפלציה. נסתכל על זה מלהפך

הגדלת כמות הכסף, ללא גבולות וללא הצהרה מראש על מידה, עוררה מחדש את הדיון על אינפלציה, שהיה רדום עד כה. אין אינפלציה? אומרים כמה מבכירי הכלכלנים, זה לא יכול להיות, חכו עוד קצת והיא תתפרץ. אחרת, נצטרך לשאול את עצמנו שאלות כבדות. לתהות על נכונות כמה מיסודות הכלכלה שאנו מקדשים.

זילות המחיה. חוק המזון ותחרות קלישאתית

המחקר שבו מדובר כאן היה צריך להגיע לראש הכותרות. הוא לא שם, בגלל הטשטוש הרגיל של דיונים חשובים בתקשורת. זהו מחקר על מחירי המזון בישראל. טיוטת מחקר רשות התחרות במשרד האוצר, על השפעת סעיף 8(ד) לחוק המזון – הסעיף אודות היחסים בין ספקים לקמעונאים – על המחירים.

סוד סחר החוץ הנעלם

לא נוהגת להגיב על כותרות, אך הפעם נקרעו עיניי. כותרת ענק במאמר של מירב ארלוזורוב בדהמרקר מה-15.1: "אומת הסטרט-אפ? ישראל היא מדינה בינונית, יקרה – וסגורה בפני העולם".

נהג מונית. לאן נוסעת הכלכלה

הוא ענק, הפארק הזה, אמרתי לנהג המונית כשחלפנו על פני וילה בורגזה ברומא. כן, פעמיים הסנטרל פארק הוא ענה לי בגאווה. יש לך סיבה טובה להישאר כאן, משכתי הלאה. יש לי סיבה לא להישאר כאן, הוא זרק לי חזרה בטון כועס. החיים כאן קשים, מעמד הביניים גמור.

כלכלת הדברים הקטנים: מס הגולף-על-יד-ביתך

מה זר יותר לנופינו ממגרש גולף ירוק-נצחי? זר, על כן יוקרתי על פי הבנתם של כמה מהפרסומאים. תעיד על כך שכונה אחת שאני מכירה. לפני עשרים שנה, הומרצה מכירת המגרשים בה בעזרת הצגת תוכנית למגרש גולף בטבורה. עשרים שנה חלפו, קוצים עלו במקום הדשא המובטח. עכשיו בתכנון, הקמת רבי קומות באותו מקום. לא דשא ירוק, […]

גלגוליו של מיסטר קלין. הגלובלי

אחד ממנהגיי – המוזרים, אני מודה – הוא קריאת החומר העיוני שעל גבי אריזות המוצרים הביתיים. הבוקר, תוך כדי טעינת אבקת הכביסה למכונה, תהיתי שוב מדוע היא נמכרת לנו בשקית ניילון מעוכה, ולא באריזת קרטון נוחה כמו במדינות המתוקנות.

את המחסור הזה יבטל רק בוראו

רק הוא יוכל לבטל את הגזירה שגזר על האדם. גזירת הגירוש מגן עדן, כנאמר בספר בראשית פרק ג': "בזעת אפך תוכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל עפר תשוב".

רואה בקטנות. האלמקס האחרונה בידינו

רופא השיניים שלנו המליץ עליה לפני עשרות שנים. נדבקנו למשחת השיניים אלמקס, כמה שזה אידיוטי. בשבועות האחרונים היא חסרה. אין במרכולנו, בבית המרקחת באבו-גוש אמרו שאי אפשר להשיג. רק בפארם בקניון, בקצה המדף היא הייתה: קופסת האלמקס האחרונה.