את השיטה של ההיי-טק אנחנו מכירים, ואפילו מקבלים בלית-ברירה. אחוז מסוים מפעילות ההיי-טק חייב לזלוג החוצה. מדוע? כי הוא נמכר בשווקים עולמיים, כי לישראלים יש כישרון ייחודי בתחום הזה. מה שחדש הוא העברת היידע הישראלי באופנה החוצה. גם זה בעצם לא חדש. יש לנו כאן מכללת אופנה משובחת, שנקר, אחת הטובות בעולם בתחומה. ויש לנו בתחום יידע מסורתי של דורות. עם כל אלה, התחום בישראל מוזנח כי הוא לא היי-טק. מה לא ברור?
אני כותבת בציניות, כי הייתה לנו כאן תעשיית אופנה מופלאה. גוטקס לבגדי ים, בגד עור לבגדי עור, אלד ודורינא בתחום הסריגים. כולם נסגרו, כשהחל ייסוף השקל, חוץ מגוטקס. הם לא הצליחו להתמודד עם יצרנים זולים יותר מחו"ל. עכשיו, קם דור חדש של מובילי אופנה, שמחה רבה, רק שהוא לא עושה כמעט שום דבר בארץ. רק מעצבים כאן. מייצרים בתורכיה, מאחסנים בתורכיה, שולחים מתורכייה. האינטרנט המהיר מאפשר את זה. לא חבל? לא כאב לב?
בראש המעצבים הישראליים המצליחים חייבים כמובן להזכיר את אלבר אלבז המנוח. הוא עיצב בבתי אופנת העילית בניו יורק ובפריז, וכל הזמן חלם לחזור לכאן. את מקומו תופש עכשיו הד מיינר, המציג קבוע בשבוע האופנה בפריז. דגמיו נמכרים ביותר ממאה נקודות בחו"ל, ביניהן חנויות יוקרה כברגדורף גודמן בניו יורק, שאחד מבעליה הוא כמובן יהודי.
אליו נוספו לאחרונה עוד מספר ישראלים, הנמצאים די בראשית דרכם. מעניין לקרוא מה יש להם לומר, בכתבתו של לירוי שופן בגלריה ששי מהשבוע שעבר. הד מיינר, הבכיר שבהם, אומר: "אני השתניתי קצת – הרגשתי שעשיתי (בתחילת הדרך) משהו שהיה מאד חשוב לעשות אותו כאן, אבל ככל שהעסק גדל והתפתח הרגשתי כמה קשה לעשות את זה מכאן… בארץ, אנשים לא חושבים שמעצב אופנה זה מקצוע. ובחו"ל זה מקצוע של ממש. ובכלל, התעשייה באיטליה זה משהו שאי אפשר להבין את הממדים שלו".
מעצבים נוספים מדברים על שיטת הקונסיגנציה הישראלית המקשה עליהם: מעבירים בגדים לבוטיקים, ולא מקבלים תשלום עד שהבגד נמכר. מי יכול לעבוד ככה? אני בכל אופן, רוצה לחזור לגוטקס ולבגד עור. גוטקס לא מזכיר אפילו את מה שהיה פעם. בגד עור נסגר לגמרי. אני חייבת לומר שלבי נשבר כשזה קרה.
כל המעצבים המוזכרים בכתבה חיים כאן ומעצבים מכאן. כל השאר, נעשה בחו"ל. זה חייב להיות ככה? אני זוכרת שמעצבת, ידידה, סיפרה לי שהיא לא משיגה עובדות. מדוע אין הכשרה מקצועית לענף הזה? מדוע לא דואגים לשער דולר, שיאפשר להם לייצר כאן, ולשלוח לחו"ל? אלה שאלות כבדות משקל, לא כולם היי-טק. יש אנשים שנועדו להיות גוזרים ותופרות. זה בוודאי עדיף על להיות שליחים של וולט. ולאחר שזה נאמר, אל תנפנפו אותי בתשובות של סתם ככה.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
זו למעשה 'הייטקיזציה' של התחומים האלה (אופנה ועוד; גם חקלאות אגב – עדיין לא מספיק), כי בהייטק התיכנון נפרד מהייצור: לא צריך לייצר את מה שמתוכנן באותו מקום, אלא לשלוח את המפרט ליצרניות שיש להם אמצעי ייצור זולים (במזרח הרחוק בעיקר).
לכן חברת המעבדים הגדולה בעולם אחרי אינטל ו-AMD, שנקראת ARM יושבת בלונדון במשרד צנוע (יחסית), אבל המעבדים שלה קיימים בכל סמרטפון שמיוצר. היא אפילו לא מונעת מחברות אחרות להשתתף בתיכנון ולייצר מעבדים, כי התיכנון שלה מוגבל רק לארכיטקטורה של המעבד, ולא לתיכנון הפרטני עצמו.
היא כמו משרד ארכיטקטים שמתכנן רק את הצורה הכללית של הבניין, ומעסיק משרדים אחרים שיתכננו את התשתיות ויבחרו את החומרים ועוד.
כך גם עם העיצוב – אין טעם לייצר בארץ את הבדים או לתפור – זו עבודה שישראלים לא ירצו לעשות (עובדה שהם לא רוצים לעבוד בבניין), כי היא לא דורשת ידע וכישורים כמעט.
לכן יש גלובאליזציה – כוח עבודה לא משכיל ומשאבים מזהמים, שמשרתים את המשכילים… אבל (וצריך לזכור) גם מעבירים ידע (slowly but surly) אל אותן ארצות 'מתפתחות', שמקבלות כישורים שלא היו להן לפני כן, ובסוף גם מקבלות מודעות למניעת הזיהום (אם כי עדיין יש הרבה ממנו בהן; אבל באמריקה אולי יש יותר, לפי מחקרים חדשים על רמות כימיקלים מסוכנים בגופם של אמריקאים, לעומת ארצות אחרות).
לדעתי החקלאות בארץ היא דוגמא לתעשיה שעדיין תקועה בעבר ברובה, ושמוכרת משאב חסר (מים) לארצות שאין להן חוסר בו, במקום ההיפך. צריך למכור ידע (זנים, זרעים, טכנולוגיית השקייה) ולא פירות, ירקות ופרחים. יהיה הרבה יותר זול ונקי לסביבה אם נייבא אותם.
אהבתיאהבתי
בעניין אופנה ספציפית – הלוואי שיהיו בארץ מעצבים עם ראש *פרקטי* שיעצבו ביגוד עם מחשבה על קהל שאינו מחפש אופנה אלא נוחות, יעילות ומראה סביר. יש באמריקה כאלה וכאן משום מה יש רק 'בוטיקים' ו'מיוחדים'.
צריך מעצבים שירצו לשפר את המראה והנוחות, מבלי לעשות רושם; מתוך צניעות… לא יודע אם יש כאן כאלה.
אהבתיאהבתי
ywelis,
אני לא מסכימה בעניין 'לתפור זו זו עבודה שישראלים לא ירצו לעשות כי היא לא דורשת כישורים כמעט'. תפירה עילית דורשת כישורים מובחנים בהחלט.
אהבתיאהבתי
ywelis,
אני דווקא מתגעגעת למעצבים שמעצבים אופנה ברמה טובה (לא עילית) כמו שעדיין יש בכל מדינה נורמלית באירופה.
אהבתיאהבתי
גם לי חסרה 'דונה קארן' מקומית, 'ג'יי קרו' ועוד. אולי הגיע הזמן שבשנקר ישימו את הדגש על עיצוב אפקטיבי ונוח… ויקימו בעצמם קו אופנה.
בעניין תפירה – לא מזמן היתה כתבה על מכונה להדפסת בגדים שפותחה בארץ, שניתן להזין אליה תוכנית והיא מוציאה את הבגד מוכן ללבישה… אני חושב שהתפירה הידנית היא כבר לא מקצוע שיתפוס. אולי בודדים שכמו בנגרות למשל, יציעו עבודת-יד; אבל לא ניתן לבנות על כוח אדם שיאפשר תעשייה כזו כאן. עבר זמנו של התחום הזה.
הכתבה – https://13tv.co.il/item/news/economics/less-money-industry-903004509/
אהבתיאהבתי
ywelis,
בדונה קארן (היהודיה, אגב) תופרים ביד. ואם בארה"ב ניתן למצוא כוח אדם כזה, ניתן למצוא אותו גם כאן. בשנקר מלמדים עיצוב כמו שצריך.
אהבתיאהבתי
תיקון – נדרשה עוד תפירה, אבל סביר שגם זה יעבור לידי מכונה תוך זמן קצר.
אהבתיאהבתי
לדעתי כל עוד האידיאל הוא דורין פרנקפורט ולא גדעון אוברזון… יש בעיה.
אהבתיאהבתי
ywelis,
כן, האידיאל הוא דורין פרנקפורט, שגם היא הפסיקה לייצר לקהל הרחב. אולי כדאי להתעניין מדוע.
אהבתיאהבתי
אז יש לנו בעיה, כי תעשיה בת-קיימא חייב רוב מסחרי (אוברזון, גוטקס של פעם ועוד) ומיעוט 'בוטיקי' כמו דורין ורוב החדשים.
כל עוד המצב הפוך – בעיה.
תופרים באמריקה – מתערב ש-90% מהם או מבוגרים (שהחלו בעבודה בצעירותם וזה אצלם כבר 'אוטומטי) או מהגרים היספאניים. עם מליון מהגרים בשנה – קל לתחזק חקלאות ישנה, טקסטיל ישן ועוד.
אהבתיאהבתי
יש חברה ישראלית שמייצרת כאן בגדים נהדרים לטעמי – יפים, נוחים ולא יקרים יחסית, שמה: דרדלוקס. היא ממוקמת בגליל ומשווקת בחנויות רשת בארץ ובאון ליין.
אהבתיאהבתי
לפי הנוסחאות הישנות שלמדתי פעם מה שתמר כתבה ומה ש-ywelis מתאר הוא יבוא אבטלה מארצות העבדות הזולה אל ארץ העבודה הלא-כל-כך יקרה. בשנותי בחקלאות, גםבשדה ואח"כ במשרד ראינו, בין השאר, את יצוא נוסחת מלון גליה, אפילו לא את זרעי המכלוא, בחינם, לספרד. ספרד שהיתה למעצמת מלון הגליה באירופה. שליחי היצוא היו מי שנסעו לחו"ל נסיעות קצרות להדרכה. שר החקלאות כץ עוז אפילו יצא פומבית נגד יצוא הידע במחיר תאוות הנסיעות (שאז היו נדירות). ועוד משהו על מלוני הגליה. באירופה רבים מקשרים את השם גליה לעמים הגלים שאת צאצאיהם ניתן למצוא בארצות שונות שם. אבל השם גליה הוא שם בתו של ד"ר צבי קרחי שהיה תושב אשקלון, לחוף הים.
ואחרי הצ'יזבאטים המציאות. והמציאות היא שדרושה איזו שהיא אסדרה שאולי אי אפשר להחיל על ענף האופנה ושמוחלת בעצמה רבה על חדשנות בתחום כלי המשחית.
צריך לחשוב על זה.
אהבתיLiked by 1 person
לא מכירה. נלמד מה זה.
אהבתיאהבתי
לא מכירה, נלמד מה זה.
אהבתיאהבתי
לקסי,
אני בטוחה שנדרשת אסדרה בענף האופנה, ולא רק שהיא אפשרית, היא גם תתקבל באהבה רבה על ידי היצרנים.
אהבתיאהבתי
מצער לשמוע על המלון. מאז למדו משהו ומייצאים זרעים חד-פעמיים שמחייבים קניה נמשכת.
אגב מלונים – זוכר ביקור בבית-אריזה למלונים בסיני ב-1981… טעם לא רגיל. לא בטוח שטעמתי מאז משהו כזה.
צריך גוף ממשלתי שייעץ ליצואנים ויקדם מדיניות. מקוה שיש. כרגע לא נראה שזה מעניין מישהו
אהבתיאהבתי