אני כותבת, ושואלת את עצמי אם אכן זה ככה. האם זה סוף עידן העיתונות הכתובה והבלוגים. אני, עצמי, עדיין מנויה על שני עיתונים, הארץ וידיעות אחרונות בסוף השבוע. אני מתה על ידיעות אחרונות בסוף השבוע. קוראת את כל השטויות לפי הסדר, ומרגישה שאני נחה. אבל הדור הצעיר במשפחה ממש לא. בקושי קוראים עיתונים.
ניקח לדוגמה את עיתון הארץ. אני מבינה לגמרי מדוע מנוייו היום מעטים יותר מאשר בעבר, לפחות מבחינת מספרם היחסי לאוכלוסייה. הארץ, בימים אלה, הפך להיות שופר דוגמטי של השמאל (חוץ מאשר בנושאי הכלכלה, כמובן). זה מעייף לקרוא כתבות באותו הטון בדיוק בכל מדוריו.
מה, לאנשים האלה אין ספקות? אני מלאה ספקות והתלבטויות בכל רגע. הייתי בהחלט ספקנית כלפי המחאה בהתחלה. חששתי מהאלימות של נתניהו. עכשיו, אני רואה שגם הוא השתכנע במידה כלשהי, על כן שיניתי את עמדתי, אני הולכת להפגנות. עם זאת, אני בוחנת כל תפנית וכל עמדה, ממש בכל רגע.
נראה לי שזו אחת התשובות לתהייתי. אני זוכרת את עמוס קינן ואת שאר השמאלנים בידיעות אחרונות. העיתון לא היה דוגמטי, הוא אפשר לשלל כותבים מהרמה הגבוהה ביותר להתבטא. וברור שכותבים ברמה גבוהה הם לא דוגמטיים, הם מתבוננים במציאות, כואבים וגם מחייכים. כן, תבינו, אפשר לכאוב ולחייך בעת ובעונה אחת.
זה נכון במיוחד למקצוע שלי, המבצע תפנית מפוארת כל שלושים-ארבעים שנה. כשהתחלתי לעבוד ככלכלנית בשנות השבעים, היינו כולנו סוציאליסטים. אמנם לא הגדרנו את עצמנו ככה, אבל המסגרת שפעלנו בתוכה הייתה סוציאליסטית-קיינסיאנית במידה רבה. ואז, המהפך של 1977, עליית הליכוד לשלטון. באגף התקציבים באוצר התפטרו כל בכיריו, כששמחה ארליך הבור והכושל הפך לשר אוצר. התפטרו, אז מה? הגיעו אחרים במקומם.
ואז, ארבעים שנה של כלכלה ימנית סתומה. הם גם שיקרו בלי בושה. עכשיו, לאט-לאט זה משתנה. אולי יותר משלושים שנה לחילופי כלכלה. זה גם לא יחזור בדיוק לאיפה שזה היה, תיוולד כלכלה אחרת. כל זה לא ממש מתבטא בעיתונות. היא משתנה, אך לא אומרת מילה להגנתה. תסתכלו על גיא רולניק בדה מרקר. הוא כותב אחרת לגמרי ממה שכתב לפני מספר שנים. אני עוד זוכרת איך שהוא תקף אותי בגל"צ, כשהייתי במשרד התעשייה והמסחר. לא הקשבתי, באמת לא, אבל דווחתי על ידי חברים.
אני קוראת את רולניק ממש לא ברצינות. אולי גם סתגלנותו השקרית היא שגורמת לאחרים לא לקרוא. זה כך בכלכלה, זה כך במדיניות ובביטחון. אני צופה שזה גם מה שיהיה ביחס להסתכלות על אירן. אז תגידו לי, אם ככה, בשביל מה לקרוא עיתונים?
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
תודה על התובנות החשובות
אני מנוי על עיתון הארץ ועל גלובס ומוצא יותר עניין בעיתון גלובס .
אני גם מנוי בדוא"ל על הרבה בלוגים ומהם לומד רבות , יותר מהעיתונים . ( גם לומד מהבלוג שלך רבות)
עמי סלנט
http://www.amisalant.com/
אהבתיאהבתי
salant4
כתבתי בגלובס 12 שנה, היו שם תנודות בעריכה וברמה. עכשיו, נדמה לי שחזרו לתקופה טובה.
אהבתיאהבתי
השוני העיקרי הוא שלפני 30 שנה כמעט ולא היו כאן טייקונים; אלה שהיו, באו מחו"ל (כמו מקסוול הזכור ופרס שהתרפס לפניו).
היום יש עשרות מהם והם קובעים לנו את החיים במידה רבה, כמו שרולניק מציין ('גלובס' קצת לא התייחס לכך, בעיקר כי הוא הוחזק על ידי פישמן: כל טייקון למד שהכרחי להחזיק כלי תקשורת).
לפני 30 שנה גם לא היה בארץ פשע מאורגן… (כמו שכל מפכ"ל היה אומר בשנות השמונים), והיום יש 300 משפחות פשע…
המדינה משתנה ואיתה גם העיתונאים. הטובים שבינהם מציינים את ההקצנה העולה (פערים כלכליים; דמוגרפיה של שכבות לא משכילות; עתיד קודר לשכבות המשכילות). אלה שלא, לדעתי פועלים על רקע פוליטי ולא מקצועי, כי מסורתי אצל הימין לראות עתיד ורוד.
אהבתיאהבתי
בעניין העיתונים – כבר שנים שלא קניתי נייר; אני גם לא רואה במרכולים עיתונים בערימות ליד הקופות כמו פעם (או אפילו בקמפוסים). הם עברו לאפליקציות וזה נוח (בעיקר בטאבלטים עם מסך גדול של 12-13 אינץ'. כדאי לנסות).
הבלוגים לדעתי יתחזקו, כמו גם אתרי עיתונות עצמאיים (כמו בארץ 'השומרים', 'הליברל', 'הזמן'). באמריקה הם מכרסמים באתרי העיתונים, כי אין להם צורך בכל אפאראט הדפוס המכביד.
אהבתיאהבתי
ywelis,
כן, התקדמנו (בעניין הטיקונים, משפחות הפשע וכל השאר). אני לא בטוחה שהבלוגים מלקקים דבש. אנשים פשוט וקראים פחות, לדעתי.
אהבתיאהבתי
jעל אף הבקורת על עתון הארץ עדיין חושבת שזה עתון חשוב. לא מסכימה עם כל מה שכתוב שם אך חשוב שיהיה עתון כזה כנגד ישראל היום השופר הימני וידיעות ומעריב שגם נוטים ימינה כדי לא לאבד את הקהל שלהם
אהבתיאהבתי
פנינה,
כן, זה עיתון חשוב, ללא ספק. אבל לאחרונה הם קצת איבדו את הצפון עם השמאלנות המקצועית שלהם.
אהבתיאהבתי