האם אשתו של נתניהו דיברה עם אשתו של בר-דוד על השביתה? ואם כן, אז מה? בר-דוד החליט על השביתה משיקוליו. כל השאר הוא פולקלור לא רלוונטי, ובאופן אופייני, הוא תופש כותרות. מה שכן רלוונטי וחשוב, הוא דבר שלא נראה פה קודם לכן: ראשי חמשת הבנקים הגדולים, ועסקים בכירים אחרים, עמדו בבית ההסתדרות, ומחאו כפיים ליו"ר ההסתדרות כשהכריז על שביתה. כן, בבית ההסתדרות. נדמה לי שהם לא נכנסו אליו לפני כן. זוהי הבעת הוקרה ותודה להסתדרות, והכרה פומבית בכוחה.

יו"ר נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי, פעל בתיאום מוחלט עם בר-דוד. מי שכרגיל התחמק, ולא בחוכמה, הוא יו"ר התאחדות התעשיינים, רון תומר. אך מיהו רון תומר, כשראשי הבנקים והבורסה, קבוצות הקניונים הגדולים, רשות שדות התעופה, שטראוס, תנובה, והשירותים הציבוריים מחליטים לשבות יחד. חייבים לומר, בר-דוד התאפק מלהצטרף לשביתה במשך זמן רב. הוא יודע שההסתדרות היום היא לא מפא"י של פעם. יש לו אנשי ליכוד וש"ס לא מעטים בין 800 אלף חבריו. הוא תמרן, ויצא החוצה בעיתוי הנכון ביותר.

כך שאם אשתו של נתניהו התקשרה, זה היא שהתקשרה, לא אשתו של בר-דוד. ולמי? להסתדרות השנואה תמיד והמבוזה על ידי נתניהו. אין ספק, בר-דוד קנה את עולמו במדיניותו המתונה והחכמה. הוא הפך את ההסתדרות למנהיגת המשק. ראשי המשק לא העזו לצאת לשביתה בלעדיו.

נזכרתי באירוע דומה, אך בקנה מידה אחר, שימחיש עד כמה המהפך המתרחש הוא אדיר. בדצמבר 1997, התקיים בשכונת התקווה, כנס התקווה של ההסתדרות. זה היה בממשלתו הראשונה של נתניהו, בתקופה שבה ניסה לחסל את הארגון. שר האוצר, דאז, יעקב נאמן, התבטא לפני כן בכנס האוצר, באופן מעליב כלפי העובדים. ולאות מחאה, ישבו בכנס מנכ"ל האוצר, שמואל סלבין, הממונה על התקציבים, דודו מילגרום, נשיא התעשיינים, דב לאוטמן, ובכיר התעשיינים, דורון טמיר. ציינתי אז, במדורי בגלובס, בהתפעלות, את נוכחותם של ארבעה אישים אלה. עמיר פרץ לא הוזמן לכנס קיסריה באותה שנה. יו"ר האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות נעצר על ידי המשטרה מספר ימים קודם לכן.

ניסיתי למצוא יותר חומר על התקופה, הן במה שאני כתבתי והן באינטרנט, ולא הצלחתי. מה שכן, זו הייתה תקופה שבה ההסתדרות כמעט חוסלה על ידי נתניהו, ושרדה בזכות מאבקו האמיץ של עמיר פרץ. זו הייתה הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה. עכשיו, אנחנו במצב ההפוך: הקדנציה האחרונה של נתניהו, ופריחה מחודשת של ההסתדרות. היפוך מעניין כאשר מסתכלים על זה ככה. תודו.

אז כן, ארנון בר-דוד הפך למנהיג לאומי. ההסתדרות הפכה לארגון חזק ומקשר. חלפו עשרים וחמש שנה. שנות דור בדיוק. הכל מתהפך עכשיו. גם אם לא שמח ברגעים אלה, אפשר להיות אופטימי. חג שמח.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****