לפני מספר שנים, לא זוכרת בדיוק כמה, עשיתי יום כיף עם בנותיי בתל אביב. בשלב כלשהו, עברנו ליד המוזיאון הישן, בשדרות רוטשילד, ובתי הקטנה אמרה שהוא שופץ מחדש, וכדאי לראות. נכנסנו פנימה, עשינו את הסיבוב, התרשמנו. ואז, פתאום נזכרתי שקניתי גם כרטיסים לסרט האורקולי על הכרזת המדינה, המוקרן בחדרון קטן בצד.
התיישבנו, והסרטון התחיל. ואני, שעושה הרבה שנים יוגה, וגם שיטת אלכסנדר, התמקדתי מאד בשפת הגוף של בן גוריון כשהוא דיבר. ראיתי שהוא בקושי מצליח להוציא את מילותיו מהפה. קלטתי, שהוא מודע להשלכות של החלטתו, ולאלפי הנופלים במלחמה. בשלב מסוים התרגשתי כל כך שפרצתי בבכי ללא שליטה. אני בוכה לעתים רחוקות מאד. כך הסתיים החרם המשפחתי על בן גוריון, הוא התקבל למשפחתנו אחרי שנים רבות. הבנתי, פתאום, שרק בן גוריון היה יכול. בזכותו, יש לנו מדינה.
הברוגז שלנו עם בן גוריון החל בשנות השלושים של המאה שעברה. אבי, אליעזר שמאלי, שהיה מורה בזרם העובדים בתל אביב, כתב במקביל גם מאמרים ב'דבר'. הוא התקרב לעורך 'דבר', ברל כצנלסון, והושפע מאד מעמדותיו. באותה תקופה, בן גוריון החל להפוך את ההסתדרות גם לארגון כלכלי. הוא הקים את 'חברת העובדים', בנה שיכונים לנאמניו, הקים מפעלי תעשייה ואת בנק הפועלים. ברל ואבי, עם עוד אנשים מתנועת העבודה, התנגדו למהלך הזה. הם הבינו שבן גוריון כך מחפש כוח, אך חשבו שההסתדרות צריכה להסתפק רק בהיותה נציגת העובדים, ארגון אידיאולוגי וחינוכי. חלילה וחס, לא להפוך למעסיקה.
על כן, אבי יצא נגד בן גוריון ב'דבר'. על כן, בן גוריון, שהיה מזכ"ל ההסתדרות, עצר מיד את משכורתו שהגיעה מההסתדרות, למרות שהוא המשיך ללמד. הורי המיליונרים חיו אז עם אחותי הגדולה בתל אביב בחדר שכור. אמי נאלצה להתחנן במכולת במשך חודשים, שימכרו לה בהקפה. כמה זה היה טראומטי? מאז, הם לא קנו דבר בהקפה. אפילו ארטיק לא הרשו לי לקנות ו'לרשום'. לאמי זה לא התאים, היא גדלה במשפחה פולנית בורגנית. מהסיפור הזה, הם נחלצו רק לאחר שברל התערב. אבי נשלח לגרמניה להשתתף בהעלאת הצעירים היהודיים להתיישבות העובדת בארץ. אמי, באותו זמן, שכנעה את אבי להפסיק לכתוב מאמרים, ולהתרכז רק בכתיבה לילדים. מה שעזר לה היה פרס ביאליק, שבו אבי זכה על 'אנשי בראשית'.
הסיפור הזה נותר כטראומה במשפחה. אבי שנא מאז את בן גוריון שנאה איומה. מדי פעם, כשנחה עליו הרוח, הוא היה עומד בחדר, מנופף באצבעו וצורח: אני אוציא אותך מההסתדרות. כך גדלתי, בידיעה שבן גוריון הוא איש נורא. ואבי, כמובן, נשאר חבר מפא"י, כרטיס החבר שלו, מספר שבע מאות ומשהו, עוד מונח אצלנו באיזה שהיא מגירה.
מה הלקח? אין לקח, החיים הם מורכבים. אבל אני שמחה שנכדיי כבר לא יגדלו על שנאת בן גוריון. הם ילמדו לכבד את האיש שהקים לנו את המדינה.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***
עידן השוק החופשי 