קראתי, בסקרנות רבה, את המאמר שהתפרסם אתמול במוסף הארץ על צמיחה שאינה תורמת לרווחה. הסכמתי עם חלקים גדולים מתוכו, לא הסכמתי עם אופן הצגת הבעיה, ועם היעדר שורה תחתונה אמיתית. המאמר "חי צומח דומם" של ג'ייסון היקל הוא פרק מתוך ספר חדש "פחות זה יותר" על ניהול כלכלת העולם. היקל הוא עמית בכיר בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ואנתרופולוג כלכלי באוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה.

היקל טוען בספר נגד מטרת העל של המדיניות הכלכליות היום: להגדיל את התמ"ג ב-2% עד 3% מדי שנה. 3% לשנה, הוא אומר בצדק, הם הכפלת התוצר העולמי כל 23 שנה. זה אומר גם שימוש כפול באנרגיה ובמשאבים אחרים. "גידול כלכלי הוא כורח מבני – חוק ברזל". וזאת, למרות שבמדינות רבות רמת החיים גבוהה מספיק, ואילו איכות החיים לא מספקת.

אני לגמרי מסכימה עם הנקודה הזו. מה שחשוב הוא תחזוקת המערכות האקולוגיות ושיפור הרווחה. 11 אלף מדענים חתמו על המסר הזה במאמר מלפני שלוש שנים. אני מסכימה גם עם טענתו של היקל כי כל שיפור טכנולוגי מנוצל ישר להגדלת הייצור, ולא לאותן מטרות רווחה המוצהרות עכשיו.

כן, וכמו שהיקל אומר, גם אם יימצאו דרכים להקטנת הבזבוז בחומרי הגלם, יגדילו במקומו את ניצול כוח האדם בייצור. בדיוק כפי שקורה עכשיו, כשחלק ניכר מהעובדים מנוצלים בשיטות, שלא דומיינו אפילו לפני כן. וכל זה ממשיך לקרות, לדעת היקל, בגלל אמונה שקרית בקשר בין הכנסה לאומית גבוהה לאיכות חיים. אמונה זו היא שמניעה את הקולוניאליזם של עשרות השנים האחרונות.

אבל, טוען היקל, גובה התמ"ג הוא לא העיקר: אורך החיים בעולם כולו זינק בעקבות שיפור מצב המים והביוב, ובעקבות שירותי הבריאות הניתנים היום לכל האזרחים. וכן, עקב העלאת החינוך לנשים. היקל מביא נתונים על תוחלת החיים, שעל פיהם ארה"ב אינה שיאנית עולמית בתוחלת החיים, למרות היותה שיאנית בתמ"ג. שיפור דרמטי נצפה דווקא במספר מדינות מתפתחות, שהתמ"ג לנפש שלהן נמוך מהתמ"ג לנפש הממוצע בעולם. הוא מגיע ל10,000 דולר לנפש, לעומת ממוצע עולמי של 11,300 דולר לנפש, ולעומת ערך שיא של 59,500 דולר לנפש בארה"ב. מדינות לדוגמה שבהן עלתה תוחלת החיים הן קוסטה ריקה, פינלנד, אסטוניה ופולין.

יפה, עד כה, ומה המסקנה? לא להגדיל עוד את התמ"ג, אלא להשקיע בנכסים ציבוריים, ולדאוג לחלוקה הוגנת יותר של ההכנסות וההזדמנויות. טוב, הבנו, ואיך עושים זאת במשק קפיטליסטי? כאן המאמר של היקל מסתיים. הוא לא אומר שאולי זה קץ הקפיטליזם הנוכחי. קץ השיטה שמזרימה יותר ויותר הון למאון אחד מהאוכלוסייה, ומעבירה אליו את השליטה.

מדוע הוא לא אומר זאת, או לא אומר זאת ישר בהתחלה? שאלה טובה, הדברים חייבים להיאמר. אם רוצים לחזור לשיטה המקדמת את כולם, צריכים להחזיר את הממשלה. מה שבעיקר קרה ב-50 השנה האחרונות הוא ערעור מעמד הממשלה בכל מקום. ניהול נבון של המדינה קורא לממשלה מחליטה, ולא לממשלה מזדנבת אחר החברות הגדולות. בדיוק כמו שהיה בכל העולם המתועש אחרי מלחמת העולם השנייה. בדיוק מה שהתנוון, ועדיין מתנוון, בעשרות השנים האחרונות.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***