בימים שהייתי עיתונאית כלכלית, אימצתי לעצמי מנהג אחד קבוע. כל תחילת עונה, הייתי נוסעת לדיזנגוף תל אביב ומשקיפה על חלונות הראווה של חנות נעלי היבוא הידועה. חלון ראשי עמוס, מלא דגמים חדשים, חלון צדדי מלא נעליים מהשנה שעברה במכירה – מצבנו טוב. חלון ראשי דל, חלון צדדי כמעט ריק – מצבנו מעורר דאגה. כמובן שהסתכלתי גם על נתוני התמ"ג, אבל כל מי שמכיר את התמ"ג בישראל יודע שהוא מאד מתנדנד מרבעון לרבעון. אז מה אמין יותר? וודאי שחלון הנעליים של החנות המפורסמת.

כל זה עבד עד לראשית שנות השמונים. אז, החנות נסגרה, ואני מבינה עכשיו שזה בגלל שינוי עולמי באופנה. במקום זוג אחד של נעליים טובות לכמה שנים, קונים שלושה זוגות בעונה – נעלי סמרטוטים אופנתיות. אבל שיטת החיזוי שלי עדיין עובדת. אני קולטת מה שיש בסביבה.

בשבוע שעבר הלכתי לקנות בקניוננו החביב. פעם, הוא היה קניון יפה. עכשיו הוא קניון זול. גם זה אפיון של תקופה. נכנסתי לסניף של סופר-פארם, ולא מצאתי את מי הפנים שלי, וגם את קיסמי השניים שאני באמת מחבבת. משם, עברתי לחנות האופנה לקנות שתי חולצות בית. התקשיתי למצוא חולצות כותנה, טי שרטים לא רועשים מדי. עליתי לקומה השנייה – לחנות הלבנים והפיג'מות. הציעו לי פיג'מות קיציות מכוערות כל כך שהחלטתי לוותר. זו, אגב, חנות השייכת לרשת ארצית ידועה. בתל אביב היא מציעה דברים אחרים. ירדתי לטמבוריה לקנות מהדקי כביסה. יש רק את הסוג הזה, אמרו לי – מהדקים לא טובים שכבר יש לנו בבית. הם יתפרקו אחרי כמה תליות, אבל זה מה יש.

בדרך חזרה, הצצתי בנעלי טבע-נאות. לא היה דבר, חוץ מקפקפים זולים. בדרך כלל, בראשית כל עונה, הם מוציאים דגמים חדשים של נעליים אופנתיות ויפות. ושיא השיאים הגיע בחיפוש אחר הספר לקריאה. חיפשתי את מר מאני של א.ב. יהושע. הייתי בטוחה שמספר שבועות לאחר מות הסופר, הספר הידוע יישלף לי מיד מהמדף. טעיתי, המוכרת בסטימצקי איתרה אותו במחשב, אך לא מצאה אותו במדף. הזמנתי את הספר, והיא אמרה שזה ייקח עשרה ימים לפחות, ונקווה שיגיע בכלל, כי יש רק עותקים בודדים ברשת.

בסוף, קפצתי למעדנייה לקנות את הקצ'קבל שלנו. לא יודעת מה קצ'קבל אומרת לכם, האשכנזים. אני לא הכרתי אותה עד ירושלים. אבל, עכשיו, אני כבר עשרות שנים נשואה לבולגרי-ספרדי, אצלנו זו גבינה יומיומית. מצאתי חבילה ארוזה בניילון, בלי נייר עטיפה מצורף בפנים. זו כבר הפעם השנייה שאני קונה קצ'קבל ללא עטיפת נייר. להרגשתי, זה סימן לחיסכון של מי שלא רוצה להעלות מחירים כרגע, ומוריד את רמת השירות. אגב, כבר מספר שבועות שאני לא מוצאת סלט חצילים קלויים, ומגבונים לא מבושמים. חיפשתי במספר חנויות, לא רק בקניוננו המסכן.

זו התמונה, לא יודעת מה אתם קולטים ממנה. אני קולטת סימני צניחה. סימני המתנה למצב רע יותר בעתיד הנראה לעין. איך קוראים לזה בשפה מדעית? סטגפלציה. המשך אינפלציה, התייקרות של מוצרים, יחד עם סטגנציה – עמידה במקום או נסיגה ברכישות ובצמיחה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****