כשאתם רואים היום את הדיונים על הכלכלה האמריקאית, אתם חושבים שזה נורא רציני. וזה אכן רציני בהיבט אחד: סוג המדיניות שבוחרים בעקבות הדיון. באינפלציית ביקוש מטפלים לכאורה יותר בעזרת כיווץ תקציב הממשלה, באינפלציית היצע מטפלים לכאורה יותר בעזרת העלאת ריבית והקטנת כמות הכסף. זה הרבה פחות רציני בהיבט המהותי, בהיבט של הבחנה בין אינפלציית ביקוש לאינפלציית היצע.

כי אינפלציה רצינית בדרך כלל נמשכת שנים. ה-אינפלציה בישראל נמשכה ברמה דו-ספרתית ויותר בין 1970 ל-1985. בתוך זה, יש חילופין בין אינפלציית ביקוש לאינפלציית היצע. אז מה זה משנה איך זה התחיל? יתכן, בכלל, שמלכתחילה זה התחיל בכפל גורמים. ניקח, לדוגמה, את האינפלציה בארה"ב עכשיו. היא התחילה, לכאורה, עקב התייקרות הסחורות והדלק בגלל מלחמת רוסיה-אוקראינה (אינפלציית היצע). אך הלהבות לא היו גבוהות ככה, לולא כמות הכסף האדירה שהסתובבה בשווקים כל השנים האחרונות (אינפלציית ביקוש). פרשנים רבים (ואני בתוכם) מזהירים כבר שנים מהתפרצות אינפלציה עקב הריבית הנמוכה מדיי, וכמות הכסף המסתובבת בשווקים. והנה, זה הגיע.

אם נחזור שוב לתוכנית ייצוב המשק, נראה כי היא לא הצליחה הודות לשימוש בגורם אחד. זו הייתה תוכנית מקיפה שנשענה על גורמים רבים. לא זוכרת שמישהו שם התפלסף על אינפלציית ביקוש-אינפלציית היצע. הם פשוט עשו כל מה שאפשר על מנת להרגיע, וזאת אחרי ניסיונות רבים שלא הצליחו. ראשית, מכת ריבית אדירה (עד היום מתווכחים כמה היא הייתה). שנית, תקציב ממשלה מכווץ. שלישית, ולא פחות חשוב, עסקת חבילה עם ההסתדרות ועם התאחדות התעשיינים על הקפאת מחירים ושכר. ומעל לכל, פיקוח מחירים שהופעל במשרד התעשייה והמסחר.

מה הכי חשוב? מי יודע? לכאורה, מכת הריבית היא זו שהפילה את האינפלציה מ-27.5% ביולי ל—3.9% באוגוסט, ולשיעורים נמוכים יותר בהמשך. אבל אנשים ידעו וראו את שאר האמצעים, וברור שגם הם השפיעו.

אז, כרגיל הדיון המתנהל עכשיו הוא שקרי, ומטרתו הסחת דעת. הוא מכוון בעיקר למניעת העלאת הריבית, אך קשה לדמיין תוכנית ייצוב המשק כעת בארה"ב. מה גם, שאף שם העלאת הריבית הייתה דומיננטית. ומעניין שלמניעת העלאת הריבית שותפים כלכלנים מהימין ומהשמאל. בימין, הם חוששים מקריסת הבורסה שכבר החלה. בשמאל, קרוגמן מטיף לאי-העלאת ריבית עקב האטת פעילות והאבטלה שהיא תביא. וברור, כי בסופו של דבר, מי שייפגע הכי הרבה הם העניים. אך מה חדש? הם תמיד אלה המשלמים את מחיר כל מדיניות מרסנת.

ולבסוף, ההבדל המהותי ואפילו האדיר בין ישראל 1985 לישראל של עכשיו, אינו בהיבט של אינפלציית ביקוש-אינפלציית היצע. ההבדל הוא שאז היינו משק סגור – פתיחת הכלכלה לחו"ל החלה לאחר תוכנית ייצוב המשק – עכשיו אנחנו משק פתוח. על כן, קשה עכשיו לראות תוכנית ישראלית לייצוב המשק שתצליח באופן נפרד מחו"ל. הפכנו לתלויים מאד במחירי חו"ל, בריבית חו"ל, ובכמות הכסף הנכנסת והיוצאת מחו"ל לכאן. מה יהיה? אולי האינפלציה הזו תחדד את ההבנה בסוגיית הפתיחות. מה סגירות הייתה עושה עכשיו? אולי היא תחזיר את החוכמה שבניהול משק פתוח במידה, אך לא לגמרי פרוץ לחו"ל.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****