בשבוע שעבר, ובהזדמנות קודמת, הבעתי את ספקותיי לגבי התיזה של הרס מכוון במגזר היצרני – ובמיוחד הקיבוצי והמושבי – בתוכנית ייצוב המשק של 1985. זה היה בעקבות קריאה בספרו של מיכאל ברונו על התוכנית, שבו הוא מכחיש כל כוונה כזו. נזכרתי גם בפגישה של הנהלת משרדי, משרד התעשייה והמסחר, עם הנהלת בנק ישראל בראשות ברונו. היא התקיימה ביזמתם ב-1988, בעקבות דו"חות שפרסמנו מראשית 1987 על משבר התעשייה. ברונו היה אמפתי לעמדתנו.

ואז, אתמול, כשמחשבותיי ריחפו, נזכרתי פתאום בעמוס רובין, שהיה חבר מוערך במחלקת המחקר של בנק ישראל, והמשנה לנגיד הבנק המרכזי בשנות התשעים. רובין התקשר אליי והזמין אותי לשיחה, בעקבות משהו שכתבתי, כשהיה יועץ ראש הממשלה יצחק שמיר. דיברנו, התווכחנו, צרחנו. רובין הוציא אז מכתב כועס עליי בתפוצת נאט"ו. למרות זאת, אני זוכרת את רובין בחיבה. הוא אדם ישר. זכותו לחשוב גם הפוך ממני.

מאוחר יותר, כשהתחלתי לכתוב ב'גלובס' מסוף 1991, רובין שהיה אז המשנה לנגיד הבנק, התקשר אליי והזמין אותי שוב לשיחה. היינו נפגשים לעתים קרובות, הוא ניסה להמיר את אמונתי בשער חליפין מנוהל על ידי הממשלה, ולא הצליח. אך מה שאני זוכרת בוודאות עכשיו, זו התיזה של רובין, שהייתה פופולארית בשנות השמונים – השינוי המשקי הצפוי בקרוב הוא המעבר מייצור לשירותים. זה מה שקורה בעולם, זה מה שיקרה בקרוב גם בישראל. אז, כן, התיזה הייתה שם בשנות ה-80, וברונו, שהיה אדם פופולארי ורב-כוח, לא העז לצאת נגדה בגלוי. הוא רמז על כך בספרו, על מחויבותו לצוות המקצועי של בנק ישראל.

נזכרתי בעוד סיפור מעניין, שאיך שהוא קשור. במארס 1990, פרסמנו, המרכז לתכנון וכלכלה, תוכנית פיתוח לתעשייה בישראל בשנות התשעים. מנכ"ל המשרד באותה תקופה היה מישהו שאריק שרון הביא – איש נחמד, בן של תורם נאמן – שלא היה לו מושג בכלכלה. יום אחד, ישבנו שנינו בישיבה רבת משתתפים במשרד האוצר. מישהו טען שאין כתיבה כלכלית רצינית בממשלה. ואז, מנכ"לנו קרא לי להציג את התוכנית שלנו. יוסי ביילין, שהיה אז סגן שר האוצר, שמעון פרס, תקף אותי: מה תוכנית, מי עושה היום תוכניות, מה, מגזר יצרני? וזה בהקשר להשראתו של פרס לתוכנית ייצוב המשק.

אז אתם רואים מה שהזיכרון עושה לבן אדם. אגב, אני לא אומרת כאן שרעיונותיו של עמוס רובין על כלכלת שירותים הם שעיצבו את תוכנית ייצוב המשק. וודאי לא – תפישותיו של שמעון פרס. עם זאת, הם היו שם, ובוודאי רחשו ברקע. אם כן, במידה מסוימת, הזיכרון עוזר לעשות סדר. ומהצד האחר, הוא גם מבלבל. כנראה שהיה שם הכל: בעיקר השראה בינלאומית של הצוות האמריקאי לתוכנית, עמוס רובין ברקע, וגם שמעון פרס עם דעותיו ה'מתקדמות' על כלכלה.

ברונו, שללא ספק היה פוליטיקאי מוכשר, ניווט בתוך כל אלה. אני בטוחה שלו הייתם שואלים אותו היום, הוא לא היה יודע לומר לכם כמה כל אחת מהדעות השפיעה עליו. וכמה הוא – כן, הוא באופן אישי –  השפיע על תוכנית ייצוב המשק.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****