יחסינו לאן. זמן לדיון מחודש

לא ייאמן, אבל עברו 74 שנה מהקמת המדינה, 55 שנה ממלחמת ששת הימים. ניצחנו, כבשנו, אבל נדמה שכולנו חיים בפתרון ארעי. אירועי הטרור בשבוע האחרון שוב המחישו את זה. יש גבול לסבלנות של הכבושים והמנוצחים. נכון, הם לא נחמדים. אבל כוח, רק כוח, לא יעזור.

זה באמת לא מאמר של שמאל או ימין. אם כבר, אולי הוא שמאל במובן של אי שביעות רצון מהמצב. ולא שלשמאל יש פתרון. ולא שהשמאל אינו צבוע. אבל אחרי שאמרנו את מה שמתבקש, בואו נעצור לרגע ונשאל מה אפשר לעשות עכשיו. אז, נכון, לא הסכם שלום, וכן להמשיך להתגונן, ובכל זאת, איך מתקדמים במעט לקראת פתרון.

לי ברור לגמרי שיש הפרדה בין ערבים אזרחי ישראל, לאלה שנכנסו תחת חסותנו ב-1967. נתחיל בתושבי ישראל. ראשית, בנייה. זה לא יתכן שלא נותנים לערביי ישראל אפשרות תכנון ובנייה סבירות במקומות המגורים שלהם. כן, הגענו לנקודה הזו, בה, אין ברירה אלא לשבת ולתכנן בכל אזור מחיה שלהם את הטווח הסביר לעשרות השנים הבאות. אני מסתכלת על מה שקורה "שני מטר" מהבית שלי. היה חיוני לבנות את קריית טלז סטון על אדמות אבו גוש? נכון, הערבים שם לא אלפי שנים, רק כמה מאות. אבו גוש היה תמיד יישוב ידידותי ליהודים, אפילו ללח"י. מה יוצא מזה שחסמו את מרחב המחיה שלהם?

שנית, פרנסה. ברור שצריך לפתוח להם עוד אפשרויות חוץ מרפואה. בהיי-טק, למשל, הם חסומים במידה רבה עקב שיקולי ביטחון. חייבים לסרוק את הענף ביסודיות, כדי לפתוח להם יותר ויותר.

ועכשיו, לערביי השטחים. רבים מהם מוצאים את פרנסתם בישראל, זאת עובדה. גם כאן, צריכים לשבת פעם ולהגדיר להם מרחב פרנסה הגיוני. אולי שיתוף פעולה בהיי-טק, כפי שיש בתפירה כבר עשרות שנים. אני יודעת, אנשים רבים יתנגדו למה שכתבתי כאן. הם מעדיפים לירות, מאשר לדבר אתם. אבל תחשבו רגע, גם להם יש זכות לשטח מחיה סביר ולעצמאות כלכלית. זכות לגדל את הזיתים שלהם, מבלי שיינזקו על ידי ימין קיצוני. וכמובן, הבנייה שלנו בשטחים, חייבים להגדיר כבר עכשיו מה נשאיר אצלנו, כשייחתם הסכם, ומה יוחזר לידיהם. ואין סיבה, באמת אין שום סיבה, להשתלטות התוקפנית הזו על שכונות בירושלים. אני יודעת שזה תמים, אך אי אפשר לתת לבריוני הימין – כן, הבריונים –  לנהל את המדינה.

ואולי עוד כמה מילים על איראן.  אני בודקת באינטרנט: זו מדינה של 80 מיליון נפש, בשטח שהוא שווה ערך לכחמישית מארצות הברית, או לשטחן המצרפי של כמה ממדינות אירופה העיקריות. זו מדינה שמתקיימת במקומה כבר אלפי שנים, גם אם תחת כיבושים שונים. על פי הערכות היסטוריונים, היא צפויה להפוך למעצמה בעתיד הלא רחוק. על כן, קשה לי להבין את התנהגותה השחצנית של ישראל כלפיה. אני לא מתפעלת מהצטרפות ישראל למדינות המפרץ, לא בטוחה שאין ברירה. ומאמינה שחייבים לחייך כפי שהאירנים לעתים קרובות מחייכים, ולנסות לדבר גם אתם.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

4 מחשבות על “יחסינו לאן. זמן לדיון מחודש

  1. ywelis

    מסכים בעיקרון

    הפיתרון לסיכסוך חייב להיות כלכלי; אנשים שמתפרנסים טוב, אינם מקור גיוס לטרור. החמאס יודע את זה ולכן מונע שיפור המצב בעזה.

    עדיין לא ראינו תוכנית פיתוח כלכלית, שתבוא ממחשבה של מניעת סיכסוך.

    אהבתי

  2. פנינה סופר

    לא בטוח שיש להפריד בין ערביי השטחים וערביי ישראל כי .הם מרגישים די עם אחד. ולכן 7 מיליון יהודים מול 7 מיליון ערבים- ישראלים פלוס שטחים- על האזור שלנו, זה חתיכת סיפור עם בלי פיתרון נראה לעין.הכלכלות גם משולבות אלו באלו וגם התלות ההדדית.ענפים שלמים מוחזקים על ידי העובדים הערבים . זה לא רק שאנו נותנים להם פרנסה. מצד שני אולי יש תקווה אם נוכחים שמדינות כמו יוגוסלביה ואירלנד שקטות אחרי דם רב שנשפך שם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s