זה היה תוך כדי שיחת טלפון סתמית. פתאום, שמתי לב שבגב שלי תלויות חמש תמונות בשחור-לבן. שחור-אפור אולי יהיה מדויק יותר, או אפילו שחור-בייז'. הן תלויות שם כבר כמעט עשרים שנה, מאז שעברנו לדירה הזאת. אבל, רק עכשיו, פתאום שאלתי את עצמי למה הן שם, ומה הן אומרות.

ארבע מתוך החמש הן תמונות של פרופסור ידוע לפיסול וארכיטקטורה בגרמניה של שנות העשרים של המאה שעברה. הן לקוחות מספרו של קרל בלוספלדט 'צורות אמנות בטבע' שיצא לאור ב-1929. אני בכוונה כותבת פרופסור בכתיב מלא, כי כך נכתב גם בספר היפה והנוגע ללב הזה. נוגע ללב למרות ואולי בגלל השחור-לבן וההקפדה היתרה על גאומטריות בצורה. כפי שבלוספלדט בעצמו כותב "הצמח חייב להיות מוערך בתבנית אמנותית וארכיטקטונית מלאה".

ספרו של בלוספלדט התקבל מיד עם פרסומו, וזכה להכרה בינלאומית. לא ידעתי את כל זה כשגזרתי את התמונות מתוך הספר. פשוט נשביתי בקסמו, כאשר מצאתי אותו לאחר פטירתם של הוריי. אולי בעצם הייתי צריכה לפתוח בזה, בהסבר איך הוא הגיע לידיהם בשנות השלושים.

אבי, אליעזר שמאלי, היה מורה ב'זרם העובדים' בתל-אביב, וגם כתב ב'דבר' של ברל כצנלסון. הוא היה קרוב לברל, שאז רב עם דוד בן גוריון. אבי הושפע מברל, ותקף את מי שהיה מזכ"ל ההסתדרות. בן גוריון לא נותר חייב, ועצר את משכורתו של אבי. אמי התחננה לקניות בהקפה במכולת. זו הייתה טראומה נוראה להוריי. עד שברל התערב, ואבי נשלח לגרמניה להיות שותף בהעלאת הצעירים יוצאי גרמניה לישראל. הוריי שהו בברלין בשנים 1936-1934, שנותיו הראשונות של המשטר הנאצי.

באותה תקופה חייתה בברלין אמנית ידועה יותר מבלוספלדט. קתה קולוויץ, ציירת ופסלת, חייתה בשכונת פועלים עם בעלה הרופא. תמונה שלה הייתה תלויה בבית הוריי, כמו בעוד הרבה בתים סוציאליסטיים מאותה תקופה. אין לי מושג מאיזו שנה היא אותה תמונה, אבל גם היא כנראה משנות העשרים-שלושים. זו תמונה של ראשי ילדים רעבים, אוחזים בצלחות מרק, מחכים למילוין, מבט תחינה בעיניהם.

גם זו תמונה בשחור-לבן, גיאומטרית מאד במבנה שלה. אל הגיאומטריות הזו אני שמה לב פתאום עכשיו. הבאנו אותה מנסיעה לברלין בשנת 2000. התמונה שהייתה בבית הוריי נעלמה, וקנינו את הצילום הזה בגלריה חדשה על שם קתה קולוויץ. הוצאנו אותה מהמזוודה, וישר צירפתי אותה לתמונות של בלוספלדט שעל הקיר. היא משולבת איתן נפלא.

כל זה נעשה בזמנו בלי לחשוב על תקופה ועל האמירה שלה. לא היה לי מושג על ספר התמונות שבידי, מי ומתיי יצר אותו. משום מה, לא בדקתי באינטרנט. עכשיו פתאום אני שואלת את עצמי: מדוע שחור-לבן, או אפילו יותר שחור-אפור. מדוע הגיאומטריות הזו במבנה, החומרה הזו שבה מוצגים ראשי הילדים. אין לי תשובה, רק אמירה: שימו לב כשאתם נתקלים בהרבה שחור-לבן באמנות. כשאתם נתקלים בגיאומטריות מחמירה. זה אומר, שמבלי לכתוב על זה מניפסט, אתם חיים בימים קשים.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****