שני מאמרים שפורסמו בשבוע האחרון תפשו את תשומת לבי. הראשון, בדה-מארקר מה-25.1 מתאר את פרשת אימוץ הביטקוין כמטבע רשמי באל-סלוודור עד כישלונה. השני, ב'דבר' מה-29.1 מביא ניתוח מורחב של מומחה על מטבעות הקריפטו.
הסיפור של אל-סלוודור מעניין במיוחד משום שהיא הוזהרה לפני הצעד שלה על ידי קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. כעת, כשהאג"ח שלה בנפילה תלולה, ודירוג האשראי שלה בתחתית, קרן המטבע והבנק העולמי מסרבים לעזור לה באשראי.
מיותר להרחיב מדי את סיפורה של אל סלוודור. אימוץ הביטקוין, וזניחת הדולריזציה שהיטיבה איתה במשך 20 שנה, נעשו על ידי נשיא חדש וצעיר. הוא היה בטוח שהוא יודע מה שהוא עושה, דיבר על הנפקת אג"ח בביטקוין ועל עיר הביטקוין הראשונה שתוקם על ידי המדינה. גם כעת הוא שומר על אופטימיות כשתשעה מתוך עשרה תושבי המדינה אומרים שאין להם מושג מהו ביטקוין. ואגב, עד חגיגת הביטקוין, כרבע מהכנסות המדינה התקבלו מדולרים שנשלחו לתושביה על ידי קרובי משפה העובדים בחוץ. המעבר לביטקוין הזניק את עמלות ההמרה, והפך את התמיכה הזו להרבה פחות משמעותית.
סיפור מהחיים, ולצדו, מאמר בדבר מאת ארז רביב, המסכם מתקפה בסרט על המטבעות הדיגיטליים, מאת מי שנחשב למומחה בתחום, דן אולסון. גם כאן, לכאורה, אולסון לא מחדש דבר. הוא תוקף את המטבעות הקריפטוגרפיים, ובמיוחד את גרסתם המעודכנת, ה-NFT. המטבעות הישנים, כגון הביטקוין, היו נתונים להמרה, הוא טוען. גרסתם החדשה (אסימון ללא תחליף) אינה ניתנת להמרה למטבעות אחרים. לך תסמוך על מטבע כזה, שערכו כביכול מתקבל מיצירות אמנות המתפרסמות ברשת. יצירות אמנות לא בלעדיות. "הכל שם שבור" אומר אולסון "שום דבר לא עובד היטב, כך שהרעיון להפוך NFT לדבר נורמטיבי הוא נוראי. אבל גם אם כל המיתוסים וההבטחות המופרזות לגביו היו מובטחות, זה עדיין דפוק לגמרי".
עד כאן, המסר ברור, מטורף מי שמשקיע את כספו בקריפטוגרפיה. ובכל זאת, מעניין לשאול מדוע היא צצה פתאום עכשיו. תרבות הקריפטו היא, לדעת אולסון, ביטוי לייאוש חברתי, וחיפוש נואש אחר "דרך החוצה". מאין מגיע הייאוש הזה? להרגשתי, הוא החל באימוץ האירו כמטבע כלל-אירופי, של מדינה-שאינה-באמת-מדינה – האיחוד האירופי. התחושה הזו של בלוף היא שערערה את מערכת המטבע. זה התחיל במטבעות של ערים ואיזורים באירופה, שלא מאושרים על ידי שום גורם רשמי, ובכל זאת זוכים לשימוש מקומי נרחב.
כדאי לחזור כאן למה שאמר סמואלסון הכ-אילו מיושן: "כדאי לומר, הכסף מקובל משום שהוא מקובל". אז מדוע מטבעות הקריפטו אינם זוכים להכרה רחבה? פשוט לגמרי, לא עומדת מאחוריהם מדינה. אין מי שיטפל באינפלציה-דפלציה שלהם. מה שמקנה לדולר את כוחו הוא – ארה"ב. מדינה אמינה שתילחם על שמירת ערכו של המטבע הלאומי שלה. מטבע הוא כמו דגל, כבר אמרתי, אבל מה לעשות, זה נצחי. ואם אתם לא מאמינים בתפישה המיושנת הזו, לכו השקיעו את חסכונותיכם במטבעות הקריפטו.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
וגם זה:
Paul Krugman
How Crypto Became the New Subprime
אהבתיאהבתי
וגם זה:
Paul Krugman
How Crypto Became the New Subprime
אהבתיאהבתי
לקסי,
הכל טוב, רק שהוא נזכר קצת באיחור.
אהבתיאהבתי
אני לא מבין את הקישור שעשית לאיחוד האירופי.
הקריפטו באופן מובהק מאוד למיטב הבנתי צומח קודם כל ובעיקר בארה"ב ושם הוא מקבל גם תפקיד כל כך משמעותי.
אם לחפש את הרקע לקריפטו, הייתי הולך לפיננסיזציה האדירה בעשורים האחרונים והניתוק ההולך וגובר בין שוק ההון לבין הכלכלה הריאלית, תוך הסרת רגולציה (בדגש על ארה"ב). משברי ההימורים במט"ח ואז משבר הסאב-פריים של 2008, שגם הוא היה משבר של כלים פיננסיים שהקשר בינן לבין הכלכלה הריאלית שאף לאפס.
התופעה של הקריפטו, כמו גם המסחר של צעירים בשוק ההון דרך אפליקציות (אירועי גיימסטופ, רדיט וכו) זה אימוץ של הדור הצעיר את כללי המשחק של משחקי הימורים פיננסיים, בעידן שבו קשה להתפרנס מעבודה אמיתית, ותוך מרד מסוים בכלים המקובלים של המשחק הזה
אהבתיאהבתי
סער פוקס,
זה ניתוח בהחלט לא מדעי. זה ביטוי של תחושה. הקריפטו אמנם צמח בארה"ב, אבל לדעתי הוא מבטא הרגשה שהכל התרופף במערכת המוניטרית. או, כניסוח שלך "הניתוק ההולך וגובר בין שוק ההון לבין הכלכלה הריאלית". מתיי החל ניתוק זה? להתרשמותי, הוא החל עם האירו, שבהשקתו הופרו הרבה מהכללים שעד אז ניהלו את מדיניות המטבע. האירו לא עונה על הרבה כללי יסוד בכלכלה. השקתו נעשתה תוך התעלמות מהם, וזו לדעתי ההתחלה של הניתוק בין שוק ההון לכלכלה הריאלית. אבל כאמור זה לא ניתוח מדעי, זה ניתוח התרשמותי.
אהבתיאהבתי