רק אני הטיפשה לא הבנתי. כתבתי כאן, בפוסט מה-18.10: "וזה אומר כמעט בוודאות מדד של 3% ויותר בין דצמבר 2020 לדצמבר 2021". מה, לא ידעתי שבנק ישראל מנהל את המדינה? ששר האוצר קורץ לו בהומור יהודי-מולדובי? ידעתי והתעלמתי. אמנם כתבתי את הצהרת נגיד בנק ישראל בהרצאה באוניברסיטת תל-אביב מה-12.11: "בראייה ארוכת טווח בנק ישראל יצר תהליך לאורך השנים, שאפשר למשק להסתגל בצורה הדרגתית ולעבור ממשק מוטה ייצור למשק מוטה שירותים, תוך שמירה על רמת תעסוקה גבוהה, וזה הישג גדול". כתבתי, ושכחתי.

בנק ישראל, לעומת זאת, עשה את עבודתו וסידר מדד נמוך במיוחד (0.1%) באוקטובר, ומדד שלילי (0.1%-) בנובמבר. זאת, בעזרת הקפאת השקל וייסופו באותה תקופה. ליברמן הסתכל מהצד וצחק. רק אני הטיפשה לא קלטתי איפה אני חיה. אני בודקת עכשיו ואני רואה: שער החליפין שקל/דולר ב-30.9 הוא 3.229 וב-29.10 הוא 3.158, ב-30.11 שער החליפין הוא 3.162, לאחר שצנח עד 3.074 ב-17 לאותו חודש. כן, בנק ישראל מיצה את מכסת רכישת הדולרים שלו, לא התערב ונתן לשקל לצנוח. ועובדה, הוא לא אפשר לו ליפול אל מתחת ל-3 שקלים לדולר. שם, הבנק ניצב על רגליו האחוריות.

אתם, כמובן, יכולים לטעון שאני הוזה. אך רק הרגע ראיתי בפייסבוק צילום מהפגנה של אנשי הצפון בעד החקלאות ונגד הורדת יוקר המחיה. כי זו הנקודה שיש לחדד עכשיו. בעידן הגלובליזציה, ברור שמשק פתוח ביותר חייב להחליט: אני בעד הייצור או בעד זילות המחיה. אם אני בעד הייצור, גם בחקלאות וגם בענפי התעשייה המסורתיים, אני מתאמץ לשלוט בשער הדולר. אם החלטתי שאני בעד כלכלת שירותים, ולא חשובה לי עגבנייה מכאן, אז שער החליפין שייפול, הוא נפל כמעט ב-40% מסוף 2002 ועד עכשיו, ואני אזכה בשלי על ידי יבוא מוזל ויוקר מחיה מוזל.

אני מקווה שהכל נראה ברור: ההיי-טק מוצא את דרכו בכל מקרה, כי הוא במידה רבה קובע מחיר. אם שער החליפין נמוך, הוא מעלה את מחיר תוצרתו בדולרים, וממשיך לפרוח ולשגשג. הלואו-טק, לעומתו, חקלאות וייצור תעשייתי, ניצבים בפני מחיר בינלאומי נתון – קו אפקי. על כן, אם שער החליפין נמוך מדי הם מתכלים.

מדינת ישראל היא מדינת היי-טק ושירותים, כך היא שורדת למרות שער החליפין הלא-הגיוני. האם זו החלטה נבונה – לחסל את כל הפירות, הירקות, הביצים והעופות מבית; את כל האופנה הנהדרת שהייתה כאן, את כל העיצוב הישראלי?  – אני בטוחה שלא. גם מבחינת הסיכוי לשרוד כך לטווח ארוך עם כל התהפוכות שעוד יבואו, וגם מבחינת הרוח הלאומית – מה שאנשים אוהבים, מה שנותן טעם לחייהם.

אני זוכרת תקופות שבהן הדיון הזה התקיים, והקיף את כל המדינה, טוב, לפחות את מי שהבין בזה. ואז, מתישהו הוא הושתק והפך לנחלת האוצר – "שיחליפו מקצוע" אמר ליברמן על המקצועות המתחסלים לאחרונה – ולאסטרטגיה סודית של בנק ישראל. מי הסמיך אותם להיות הקובעים. ואני מחכה כבר זמן רב לרגע שבו כולנו נכיר בטעות, ונרשה לעצמנו לומר על מה אנחנו חולמים כאן לשנה הבאה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****