מעריצה גדולה של האי-תיאוריה הקיינסיאנית

"היא קיינסיאנית", אמרו עליי יותר מפעם אחת, ואני תהיתי למה הם מתכוונים. כי כבר בראשית דרכי המקצועית נתקלתי בשתי תיאורית קיינסיאניות , פער שכרגיל בכלכלה גושר בקול דממה דקה. כשלמדתי לתואר הראשון בכלכלה, בשנים 1964 עד 1967, המודל הקיינסיאני הסתכם רק בטענה אחת: הגדילו את הוצאת הממשלה. ואז, חזרתי לתואר השני בשנת 1971, ולהפתעתי, נתקלתי במודל של טענה כפולה: שיווי משקל בשוק המוצרים ושיווי משקל בשוק הכסף. האיזון הוא שיווי משקל בשוק הכללי. מה קרה בינתיים? המודל הניאו-ליברלי החל לחלחל.

האם היומרה הזו לשיווי משקל כללי, היא מה שקיינס רצה? נסו לקרוא בספר 'התיאוריה הכללית של תעסוקה ריבית וכסף'. מן הסתם, תמצאו שם גם התייחסות לשוק הכסף, אלא שזו לא הטענה המרכזית בסיפור. קיינס בעיקר מתייחס שם להוצאת הממשלה, אך הוא כתב עוד הרבה דברים אחרים. האם זו 'תיאוריה כללית'? הרשו לי להטיל ספק, אין שם תמונה שלמה ומלאה של הכלכלה, אלא רק קטעי מחשבות. האם זה פוגם בחשיבות הספר, או בגדולת ניתוחו של מחברו? אני חושבת שלא, משום שהיום אני מאמינה שאין תיאוריה כללית בכלכלה. תיאוריה כללית בכלכלה היא בלתי אפשרית.

ואיך קיינס בכל זאת הצליח כל כך? הוא היה איש ציבור ידוע, מחובר ומקושר לכל צמרת קבלת ההחלטות העולמית. הוא היה פובליציסט אהוב, וכך דחף את הטיעון שלו. הוא השתייך ל'קבוצת בלומסברי' – קבוצת אינטלקטואלים בריטיים משפיעים. והוא היה גם איש אקדמיה בקיימברידג', לכן אולי היה חשוב לו להכתיר את ספרו במונח 'תיאוריה כללית'.

קיינס עצמו היה ער ליומרותיו, ובפרק הפתיחה לספרו הוא מסביר מדוע קרא לו 'התיאוריה הכללית'. כך, לדבריו, הוא מבחין בין התיאוריה החדשה לתיאוריה הקלאסית, שלהשקפתו, מתייחסת רק למקרה ייחודי בכלכלה, ולא למקרה הכללי. יותר מכך, בפרק הראשון הקצרצר של ספרו,  קיינס מחדד ואומר, כי "אפיוניו של המקרה הייחודי העומד ביסוד התיאוריה הכלכלית אינם אלה של החברה הכלכלית שבה אנו חיים למעשה, וכתוצאה, מודל זה הוא מטעה והרסני אם אנו מתאמצים לישמו לעובדות ההתנסות הממשית". קיינס, בשונה מרוב עמיתיו, אינו עוסק בפיתוח נוסף של התיאוריה הקלאסית אלא יוצא מ'עובדות החיים', ובונה מודל חדש על יסודן.

ועכשיו, אומר מילה על החוצפה שלי לקבוע מה קיינס אומר. ובכן, בניגוד לרוב הכלכלנים, קראתי חלקים ניכרים ממה שקיינס כתב. את 'התיאוריה הכללית' קראתי בהדרכת מורה נחשב, פרופ. דן פטינקין. מאוחר יותר, שוב התאהבתי בקיינס דרך ספרו 'ההשלכות הכלכליות של השלום', שהועבר אליי על ידי ידידי, אפרים תמרי. זהו ספר שנכתב ב-1919, מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, והוא סיכם את עמדתו של קיינס שלא התקבלה בוועדת הסכם וורסאיי. קיינס טען אז נגד החמרת הסנקציות על גרמניה. הוא צפה שהן יובילו אותה למשבר כלכלי ולמלחמה הבאה. הוא צדק, כולם טעו, והוא היה אז רק בן 36.

אז, כן, אני מעריצה גדולה של קיינס. אני מוקסמת מהדוגמאות שהוא מביא, ומחוש ההומור שלו. אני חושבת שלא צמח כלכלן גדול כמוהו, דווקא משום שבפועל הוא לא כתב 'תיאוריה כללית', אלא תיאר באופן חי את התנסויותיו, והמחיש אותן לציבור. והיום, בקריאה חדשה, ניתן לראות שזו אינה תיאוריה שלמה, אלה רק הבחנות והתרשמויות. אך נדמה לי שלא יכולה להיות תיאוריה שלמה בכלכלה, רק הבחנות והתרשמויות. וכלכלן טוב הוא מי שקורא את כל ההבחנות וההתרשמויות האלה, לומד, זוכר ומחייך לעצמו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

4 מחשבות על “מעריצה גדולה של האי-תיאוריה הקיינסיאנית

  1. shunra

    היתה איזו אופנה אינטלקטואלית של חיפוש תיאוריות כלליות, בזמנו, אני חושבת. אני שמחה שאנחנו חיים בעולם הרבה יותר גדול ומגוון ויצירתי מדי מכדי שאפשר יהיה להקיף אותו בתיאוריה כללית שמתאימה לכל המקרים.

    עדיף לי בהרבה כך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s