לפני די הרבה שנים, נדמה לי שב-2005, התקשרה אליי מי שהייתה פקידת הבנק הוותיקה והנאמנה שלנו. היא הודיעה לי שאי אפשר יותר להמשיך את הפקדות קופות הגמל לנכדים, ומומלץ לי לעבור להסדר אחר. זה, אגב, לא היה מדויק, קופות הגמל אכן הועברו אז מידי הבנקים לידי גופים פיננסיים אחרים, אבל אפשר היה להעביר את הכסף מהבנק אליהן. אלא שאני, משום מה, לא התעמקתי, ובהמלצתה, העברתי את הכסף לחשבונות חיסכון מיוחדים שנפתחו אז על ידי הבנק.

ולא, אלה לא היו המיליארדים שאתם חושבים עליהם, זה היה כסף ממש קטן. דאגתי שבכל חשבון יצטבר סכום היכול לממן שכר לימוד לתואר ראשון באוניברסיטה ציבורית. הפקדתי את הכסף, ומעולם לא קיבלתי שום נייר על סכום החיסכון או על תנאיו. זה היה בסך הכל חיסכון צמוד עם רבית מזערית. הוא גם היה מוגבל בתקופה, מה שגיליתי להפתעתי בהמשך. אבל קיבלתי מה שהבנק אמר. כשהחיסכון נגמר, פתחתי חיסכון נוסף, וכך התגלגלנו עם כל נכד עד גיל 18.

בשבוע שעבר, בשעת צהריים מוזרה, התקשרה אליי מישהי שזיהתה את עצמה כעובדת ההנהלה המרכזית של בנק לאומי. היא הודיעה לי על סיום החיסכון של נכדי בן השלוש-עשרה, ועל כך שהכסף נמצא בחשבון הבנק שלי. בניגוד למקובל, לא קיבלתי על כך הודעה בשום מקום אחר, לא בסלולרי, ולא שום הודעה כתובה, בוודאי לא התראה מקדימה על סיום החשבון. נכנסתי לחשבון, הכסף אכן יושב שם. ראיתי שנשארו בתוכנית עוד שני חשבונות, שלושת הבוגרים יותר כבר השתחררו. החלטתי שאני מסיימת את הסיפור. התקשרתי וביקשתי שישחררו את שני החשבונות, הפקידה אמרה לי שאי אפשר, הם חייבים להישאר שם עד גיל 18.

מספר ימים מאוחר יותר, התקשרתי וביקשתי שיקטינו בהם את סכומי ההפקדה. הגעתי לפקיד אחר, וותיק קצת יותר, והוא אמר לי שאני יכולה לשחרר את הכסף. ביקשתי שיעביר את הכסף של הנכד הנמצא בחשבוני אל בתי, והוא אמר לי שהוא יבדוק אם זה אפשרי כי מחזיק החיסכון הוא קטין. אגב, גיליתי פתאום שהחשבון של אחיו, שהשתחרר לפני שנה, לא הועבר לבתי. הוא מצוי במקום סודי כלשהו, שאותר רק בעזרת מספר הזהות שלו. מעולם לא קיבלתי על כך שום הודעה. עוד לא ברור איך הוא מעביר את הכסף לחשבונו: אם מספיק טלפון לבנק, או שהוא חייב לבוא לכאן ולהתברבר. בקצרה, הוא גדול מדי, אחיו קטן מדי. פקידי הבנק שכולם היום צעירים, אין להם מושג, וכל אחד מספר לך סיפור אחר. ולי, אני חייבת להדגיש, אין שם חשבון, רק בגלגול ראשון זה נקרא 'חיסכון בר-מצווה', אין ולא היה מעולם, שום מסמך המפרט את תנאי החשבון.

התחלתי להרהר מדוע כדאי לבנק לאומי להתחכם ככה. הגעתי למסקנה שזה באמת חשבון מיוחד לסבאים חצי-סניליים ולנכדים. בנק לאומי מקווה שהסניליים ישכחו, והכסף יופקד במקום סודי כלשהו כשהחיסכון יסתיים. אם הוא לא יידרש תוך פרק זמן כלשהו, הוא יועבר לידי הבנק. אני רק רבע סנילית, על כן הכסף יגיע לנכדיי. אגב, היה סיפור גם עם שני הנכדים הבוגרים שלי, שקיבלו את הכסף רק לאחר מריטת עצבים. ועוד נקודה אחת לפני סיום: אין יותר פקידים וותיקים בבנק לאומי, הם הוצאו לגמלאות. כל נותני השירות הם צעירים שרק הגיעו. הם לא מתמצאים, "הם יבררו ויודיעו". ואני רק שואלת, אנחנו בעד הבנק, אבל היכן המפקח על הבנקים.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****