אני קוראת את הדו"ח החצי-שנתי האחרון של ה-OECD, ולכאורה אמורה לשאוב נחת. מחברת הדו"ח, כלכלניתו הראשית של הארגון, הוחלפה לא מזמן והיא חברתית יותר מהקודמת. יו"ר הארגון גם הוא הוחלף בקיץ השנה, והוא דווקא איש של שוק חופשי, אבל כ-אילו לא מפריע. הוא גם לא כלכלן, אבל נגיד שזה לא חשוב. גם הכותרת "התאוששות לא רגילה" בהחלט מקובלת עליי.
הדו"ח מבשר צמיחת תפוקה עולמית של כמעט 6% בשנה הנוכחית, אחרי התכווצות של 3.5% בשנה שעברה. אך זה לא די, כפי שמציינים בו. במדינות OECD רבות רמת החיים בסוף 2022 לא תחזור למה שציפו לפני המגיפה. גם רמת הבריאות העולמית לא חוזרת למה שהייתה: מדינות עניות רבות לא מטופלות כראוי נגד קורונה.
ועוד סוגייה שצצה היא האינפלציה המסתמנת. מחירי הסחורות עולים בכל מקום. על פי OECD זה זמני, הם יירדו חזרה, וחשוב שהמגזר הפיננסי לא יעלה את הרבית. טוב, ציטטתי די, ואני כמובן מסכימה ולא מסכימה. הסיפור שלהם עם האינפלציה נראה לי קשקוש. המלצתם להרחבה תקציבית היא נכונה, אבל תלוי מאד איך היא תיעשה. הם אמנם מציינים את חשיבות ההכרזה על יעדים ארוכי טווח של הממשלה, אבל זה כללי מדי, ולא כל מה שנדרש. בקצרה, זו לא כלכלה – מה שהם כותבים, זה הנוסח המקובל, התקין פוליטית, שלא מרגיז אף אחד, לכן גם לא משנה הרבה.
אגב, אני מרגישה הרגשה דומה לגבי התקציב שלנו שיידון בשבוע הקרוב. הוא ממש לא מה שאני רוצה, ואנשי השוק החופשי דוחפים בו עניינים רבים שאני לא אוהבת. אך, מה לעשות, תגרה תקציבית עכשיו עלולה להפיל את הממשלה, מכך כמובן שלא תצמח תועלת.
אם כן, על מה אני ממליצה, כשיבוא המשיח אחרי המשבר הגדול שעוד יגיע. על חזרה למדיניות סחר חוץ – יבוא חופשי, אך לא חופשי לגמרי. גם אם ניתן להשיג תפוחי עץ זולים מהקפאה היכן שהוא, ברגע מסוים, לא כדאי להרוס חקלאות של מדינה בשביל המציאה. אני מציעה גם לחזור למדיניות מטבע שפויה, דהיינו, שערי חליפין נשלטים דוגמת אלה שבעבר. גם זה, אלוהים יודע מתי יקרה, אך זה תנאי הכרחי לסחר בין-לאומי מאוזן. אחרת, הסחר מוטה, כמו הסחר הבין-לאומי שלנו – רק היי-טק, כל ענף אחר במדינה – נגמר. אחרת, מעטים הופכים לעשירים גדולים, וכל השאר שורדים בקושי. ובאותו הקשר, דרושה גם מדיניות מיסים הגיונית, והיא לא תקרה עד ששני העניינים הקודמים יוסדרו.
אני יודעת שאני כותבת סינית, שרוב האנשים לא מבינים מה אני רוצה. אבל הסתכלו על העולם, הוא לחלוטין איבד את האיזון שלו. זיהום סביבה נובע במידה רבה מייצור פרוע במדינות לא מפותחות, תוצאה של יבוא לא נשלט, ושער חליפין שמתנהל איך שבא לו. לצדו, התחלקות מטורפת של רכוש, שרק הולכת ונהיית גרועה יותר. וכתוצאה ממנה, התחלקות מוקצנת של כוח: פייסבוק מנהל את העולם.
האם מארק צוקרברג מרוצה ממה שלכאורה ולא באמת נמצא מתחת ידיו? הרשו לי לתהות. התופעה המוקצנת הזו של חלוקת רכוש מוקצנת, המתגלמת לחלוקת כוח, לא יכולה להוציא איש מרוצה. זו תופעה של איבוד שליטה מוחלט. האספסוף הוא שאומר את המילה האחרונה.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
אני איתך. לא צריך ללכת רחק או להסתכל על מדינות עניות כדי להבין מה קורה כשאין עצמאות חקלאית. אפשר לראות טוב מאוד מה קורה לבריטניה מהרגע שנפרדה מהאיחוד הארופאי, ופתאום מוצאת את עצמה כמדינה שהדבר היחיד שהיא יכולה לייצר הוא דייג, בשטח דייג מצומצם ועני בדגים. בישראל, התייקרות המחירים הנוכחית שמתורצת בהתייקרות הסחורות. אבל רגע, אם לא היינו מייבאים כל כך הרבה מזון, לא היינו צריכים לשלם ביוקר על הדלק שנדרש כדי לייבא (מה גם במחירי הסחורות החקלאיות ירדו בחודשים האחרונים).
אני לא אומרת לא לייבא אבל, כמו בכל דבר, אסור לשים את כל הביצים בסל אחד. לדעתי המינימום הוא לוודא שישראל ממשיכה בייצור מזון שיספק מינימום תזונתי כלשהו. גם אם לפעמים זה יותר יקר, זה בדיוק כמו ביטוח – משלמים קצת יותר אבל ניצלים בזמן משבר.
דווקא אהבתי את הדו"ח של הOECD. נראה לי שהוא יותר מכוון לשיקום הכלכלות החלשות ולצמצום פערים חברתיים וזו כנראה הסיבה שלמדינות עשירות יהיה קשה להתחבר אליו. מצד שני, הבעיה של פערים חברתים היא בעייה של כולנו. בסופו של יום, חיי רעב מחייבים מלחמות השרדות, קונפליקטים והגירה. אנחנו לא יכולים לקלוט את כל תושבי העולם העני, ולכן חייבים לעזור להם (זו דעתי, כמובן)
אהבתיאהבתי
Cateded Ur
אנחנו מסכימות לגמרי לגבי מדיניות היבוא. אגב, אכלתי תפוח מיובא מארה"ב לפני כמה דקות הוא בסדר, אבל כלל לא דומה לתפוח טרי. ולגבי עזרה למדיניות עניות, זה נשמע נחמד אבל צריך להתארגן לקראת זה (מה עם העניים שלנו?).
אהבתיאהבתי
לא קונה פירות וירקות מיובאים 😉
ישראל, אם רק תתנהל נכון ובצורה הגונה, יכולה לעזור לעניים שלה ועל הדרך גם לצמצם ילודה ולשפר את יכולת ההשתכרות של כל אותם יוצאי משפחות עם ח"י ילדים. המצב בארץ קשה אבל עדיין לא הגענו למצב בו רוצחים כדי לספק לילד כוס מים ראויים לשתייה, ובישראל יש מספיק ידע ומכשור כדי לייצר מוצרי צריכה, להעניק חינוך, דיוק ושירותי רפואה. המדינות בהן הדברים האלה קורים לא במצב של לעזור לעצמן ללא סיוע חיצוני, וכאן בדיוק ה-OECD, FAO, הבנק העולמי ושאר הארגונים הבינלאומיים נכנסים לתמונה. אנחנו, כתושבים בעלי מזל יחסי, יכולים לסייע על ידי תשלום מס מינימלי (ביחד עם יתר תושבי מדינות המערב) שמטרתו לסייע לאותן מדינות ושיכול להביא, בסופו של דבר, לצמצום ההגירה מהן אלינו. אני די בטוחה שעלות של פליט היא הרבה יותר גבוהה מהעלות לסייע לאדם שטרם נפלט ממדינת המקור שלו.
חוץ מזה, תודה על כתיבת הבלוג. את מלמדת אותי המון. כל שבוע מחדש 🙂
אהבתיאהבתי
Cateded Ur
לא אתווכח, אולי נוכל לעזור במעט. ותודה על התודה, היא משמחת אותי.
אהבתיאהבתי
לא שמענו על מיליארדר שנעשה עני… כך שהמסקנה היא שבקורונה העניים רק נעשו עניים יותר, וזה סטנדרטי…
מה שכן הושג זו סיבולת רבה יותר של הציבור למשברים, וזה בעייתי כי הציבור לא מחפש פיתרונות, רק הסחות. ביידן היה הבחירה הנכונה, אבל הנטיה לעבר הבדיון הרפובליקני חזקה ותתחזק ככל שהמצב שם יקצין.
אהבתיאהבתי
ywelis
כן, מסכימה, הציבור לא מחפש פתרונות, רק הסחות דעת.
אהבתיאהבתי