זו הכותרת הראויה ביותר לשבוע שעבר שלי. ניתוח קטרקט – תיקון של עכירות עדשת העין שעברתי ביום ד'. בתיקון הזה נשלפת העדשה הטבעית ממקומה, ותחתיה מותקנת עדשה מלאכותית מפלסטיק. היום אפשר לבחור בין עדשה מתאימה לקריאה-כתיבה לעדשה המתאימה לפעולות יום-יום. והמהדרין יכולים לשלב: אחת ככה ואחת ככה, המוח עושה את התיאום. אני לא סומכת על המוח שלי, אז בחרתי בעדשה המתאימה לפעולות יום-יום. אשאר עם משקפי קריאה.

הגעתי לקליניקה ברמת החייל ב-2 בצהריים. התקבלתי מיד, ומסרתי את כל המסמכים. אחות חדר הניתוח הגיעה ברגע שהביורוקרטיה נגמרה, לא חיכיתי דקה אחת בחוץ. הובלתי למתחם שלה, ושם היא עינתה אותי: טיפות עינים להרחבת האישון, טיפות עיניים נגד כאבים, טיפות עיניים למניעת דלקת. נשמע: טיפות זה קטן ושום דבר, אבל זה תהליך שחייב להתנהל באופן המיטבי, ונמשך פרק זמן לא קצר בכלל.

ואז, הובלתי לחדר הראשון, והעדשה שלי רוסקה בעזרת לייזר. לא כואב, אבל גם לא כזה תענוג. צריך כל הזמן להביט לנקודת אור אחת, ואם זזים חוטפים צעקות מהצוות המקצועי. כמובן שזזתי, ממתי אני מושלמת? אבל מסתבר שיצא בסדר בכל זאת. משם, עברנו לחדר הניתוח לניקוי העין והשתלת העדשה החדשה. ושוב, חשוב להתנהג יפה, לא לזוז, לא להשתעל למרות ששוכבים על הגב מתחת לכיסוי ונחנקים, ולהתמקד בנקודת אור אחת. כידוע, אני לא מתנהגת יפה, זזתי פה ושם והשתעלתי. אז הזכירו לי מה צריך להיות, והשתדלתי לתקן.

לקראת 5 אחה"צ כל הסיפור נגמר. "נראה מצוין", זה מה שכתב הרופא. ואגב, בחרתי מראש את הרופא הכי טוב והכי נחמד שאפשר למצוא. בחרתי, על פי מידע מחברים, וכנראה שהצלחתי. מדוע נחמד? אני לא סובלת נותני שירות לא נחמדים. מי שמתיימר לעזור לי חייב להיות גם קשוב, גם סבלני, גם משתף פעולה. וזה מה שקיבלתי מהרופא שלי: חיוך ומוכנות לענות על שאלות. אז עכשיו אני אחרי, ומחכה לניתוח בעין השנייה עוד עשרה ימים.

היה כדאי? אני רואה יותר כל כתם בפנים, מטפטפת 3 טיפות עיניים ארבע פעמים ביום. בינתיים אני מסתמכת על המשקפיים הישנות. אחליף אותן  כשהכל לגמרי יירגע, תוך חודשיים. ובקצרה, זה רק קצה של קצה של מה שקורה עם הגיל כמעט לכו-לם. חייבים לקבל, ולומר לחברים, זה לא כיף, אבל גם לא נורא.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****