אין לי מה לכתוב

אין לי מה לכתוב, אמרתי לאיש שלי על הקפה של הבוקר. יופי, תשמחי, הוא ענה, המדינה הזו חוזרת להיות נורמלית. בדרך כלל, בבוקר יום א', אני קמה עם כותרת ועם עניין שעליו אני רוצה להגיב. הפעם, נתניהו
–'הקומפרסור' של עמוס עוז – מוריד בהדרגה את הקצב או את עצמת הישמעותו, והכל נרגע.

בשבת, שלא כהרגלי תמיד, חשבתי על ימי חמישי וששי. אלה היו ימים עמוסים. ביום חמישי, ביקרתי אצל רופא עיניים, לאחר שנה וחצי של קורונה שמנעה ביקורים. העיניים בסדר, הוא אמר לי, אבל את צריכה ניתוח קטרקט בכל אחת מהן. היום זה כלום, הוא אמר, מתחיל בגיל 60. אני משום מה, השליתי את עצמי שאני חסינה.

ביום ה' בערב, יצאנו להצגת 'הפואטיקה של הלב השבור' ביישוב נטף. מחזה מוזר שנכתב על ידי אישה, והמוסיקה שלו חוברה על ידי אישה אחרת. גם הביצוע מחולק לשתיים: אחת מציגה, בפתיחות מטורפת במקצת, וחברתה מצרפת שירה ונגינה בצ'לו בהבעה מופנמת. יצאתי משם, ואמרתי לעצמי שמחר אדע מה אני חושבת. ובאמת, למחרת, קמתי וחשבתי שאהבתי. זה בפירוש תיאטרון נשי, המתחיל בהגיג על אלוהים וגבריותו, ומסתיים בהרהור על הדברים הקטנים.

פתאום, התחדד אצלי שביהדות, אין אלילה אישה, שלא כמו בדת היוונית, למשל. אין לזה משמעות? ברור שיש, במיתולוגיה היוונית החלוקה בין נשים לגברים מאד ברורה. ו'הדברים הקטנים', אתם יודעים שאני כל הזמן מהרהרת בעניין. גם זה נשי, כמובן. יצאנו מהתיאטרון ונסענו בכביש המוביל מנטף לאבו גוש. היה עשר בערב, הכביש מצוין, אך חושך כבד בשדות וביערות שמסביב. ביציאה מהיישוב, שילחה אותנו מכונית של משמר הגבול. פתאום נהיה לי ברור שהבעיה הפלשתינית לא נפתרה. מי יודע עוד כמה זמן נחיה כאן בחושך, מוקפים בגדרות, משמר הגבול בכניסה, וחשש ממחבלים מבעירי בערות.

ראשון בבוקר, הדה מרקר מול עיניי: "על השולחן של ליברמן: פתיחת המשק ליבוא חופשי. לפי ההצעה, יתאפשר יבוא חופשי של מוצרים מכל העולם – בתנאי שהם עומדים בתקן האירופי." מכון התקנים ייסגר, או יועבר לתפקידים אחרים. כבר היינו בהצעה האווילית הזו, היא לא התממשה. טוב שיש קואליציה רחבה, יש מי שיטרפד את זה.

אני חושבת על הקואליציה המגוונת. היא מרגיעה אותי גם בשאר ההקשרים. הגדלת תקציב חופשית? הדפסת כסף ללא גבולות? אני בעד מדיניות מרחיבה, אך עם נטרול חלק מהשפעתה בעזרת גביית מס. כדאי להתרגז? לא נראה לי. זו ממשלה מגוונת, ממשלה ששואפת להחזיק מעמד. היא לא תעשה שום צעד קיצוני, על כן אני שמחה על קיומה. על כן אני קמה בבוקר בשקט. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו. לא לריב, לא להתווכח, רק תקופת ביניים עם התקדמות שקטה לשפיות. בלי קומפרסור, בלי רעש.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

6 מחשבות על “אין לי מה לכתוב

  1. פנינה סופר

    שלמה אבינרי שעוד כוחו במתניו ובעטו ברך במאמרו בהארץ את הגיוון ואת הכתתיות של עם ישראל .עוד בגלות נחלקו הקבוצות וגם אצל החסידויות השונות היו התפלגויות. כל זה שמר עלינו שם ופה מדיקטטורה לדעתו. מעניין .חשיבה אחרת ממה שתמיד מעלים את האחדות על ראש שמחתנו.

    אהבתי

  2. תמר בן יוסף מאת

    פנינה סופר,

    איך אומרים? שלמה אבינרי ואני. גם אני לא מתרגשת מהגיוון שבממשלה הזו. להיפך, רואה בו מתכון לאריכות ימים. חמסה-חמסה.

    אהבתי

  3. ywelis

    היתה אלילה – נקראה 'אשרה', והמלך יאשיהו סילק את הפסל שלה (נקרא 'מפלצת' – הפעם היחידה שהמילה מופיעה בתנ"ך) מהמקדש לטובת פולחן אל יחידי, ללא בת זוג (כתובות 'יהוה ואשרתו' נמצאו בכמה מקומות בארץ, ומעידים על אלוהות זוגית). על כן הוא 'גילה' את 'ספר הברית' שמציין בפתיחה שלו 'יהוה אלוהינו, יהוה אחד'; מהיום יש רק אחד.

    בספר ישעיהו היא נקראת 'מלכת השמים' ומוזכרת פעם אחת; כנראה שהיו עוד איזכורים שצונזרו אחרי בית ראשון (אם כי יש שטוענים שהיא התקיימה כמסורת משנית גם בבית שני). עוד עליה – https://www.witchcraft.co.il/?p=363
    וגם https://www.witchcraft.co.il/?p=55

    אהבתי

  4. תמר בן יוסף מאת

    מעניין, לא הכרתי את זה. בכל מקרה, זה ללא השוואה למסורת היוונית באיליאדה ובאודיסיאה, למשל, שם לאלילות הנשים יש תפקיד מוגדר ומרכזי.

    אהבתי

  5. ywelis

    עם ההשפעה היוונית (ובעיקר הכיבוש של אלכסנדר) האלילים הפניקיים והכנענים החליפו שמות לאלה היווניים (או זוהו איתם כמקבילים).

    ביוון היתה מסורת נוספת מלבד המיקנית (ההודו-אירופאית שבאה מהצפון), והיא המינואית שבסיסה בכרתים. היא היתה שוויונית יותר וקצת מטריכאלית – מיתוס הבריאה שם הוא של אלה-אם (גם במיתולוגיה הפינית, אגב) ויש ייצוג יותר לאלות. השילוב של המיתוסים המינואים והמיקנים, יצרו את המיתולוגיה היוונית שאצל הומרוס ואחרים. חלק מהאלים הקיימים (מינואים כנראה) הפכו ל'טיטאנים' שהובסו ע"י האלים. כך אלת הים, תטיס, הוזזה לטובת פוסיידון (או נפטון, הרומאי).

    המפגש של היהדות עם האלים האלה קרה בבית שני, וכבר לא היתה השפעה – כל דבר יווני נחשב עבודה זרה, וההשפעה היחידה היא של הפילוסופיה (פילון) מלים ומונחים.

    אהבתי

  6. תמר בן יוסף מאת

    ywelis,

    אני לא מכירה את המסורת היוונית כמוך. ההכרות שלי היא בעיקר מהאיליאדה והאודיסיאה. שם התפקיד הנשי מוגדר מאד, וההבדל בין גברי לנשי חד מאד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s