,בניין של לבבות' נשלח אליי על ידי מחברו, אמיר בראון, נציג ארגון עובדי הסלולאר, ההייטק והאינטרנט בהסתדרות, מי שליווה את עובדי ECI  בהתאגדותם בהסתדרות, ובמאבקם בהכרה אמיתית בהתאגדות זו. קראתי ואהבתי את הפשטות ואת הכנות שלו. תיאור המאבק כפי שהיה, עד לניצחון הלא-מושלם של העובדים.

ECI  הוא מפעל אלקטרוניקה ישראלי שהחל את דרכו כמפעל אלקטרה, מוזג בהמשך עם תדיראן של כור, מנה בשיאו כ-5,000 עובדים בישראל, והיום מונה כ-800 עובדים במדינתנו, עוד מספר דומה של עובדים בהודו ובסין. אפשר להבין מכאן שזה מפעל שאינו בשיא תפארתו, ודווקא משום כך סיפורו נוגע ללב ומעורר מחשבה.

המפעל עבר מיד ליד במשך שנים, בתקופת הסכסוך הוא היה שייך לשאול שני, איש עסקים ישראלי מצליח. שני, לכאורה, לא התנגד להקמת הוועד ב-2016 ולחברותו בהסתדרות, אך במשך שנה וחצי בלם את חתימת ההסכם הקיבוצי. בסוף 2017, הוא הודיע על פיטורי מאה עובדים. ההחלטה על סכסוך עבודה התקבלה באותו רגע.

השביתה החלה מיד למחרת ב-21 לדצמבר. עילתה בוטאה על ידי יו"ר הוועד, אופיר: "זה לא ניסיון לפטר מאה עובדים, זה ניסיון לשבור את הוועד. אם הניסיון הזה מצליח, יום אחר כך אין וועד ב-ECI כולנו הולכים הביתה". זה היה מבחן החיבור והאמון בין הוועד לעובדים. וזה מבחן שהצליח, ב-26 לדצמבר הגיעו כבר מאתיים עובדים להפגנת הבוקר.

העובדים בדקו את תום הלב של הנהלת החברה, הציעו להלוות לה משכורת חצי חודש עד לסןף  השנה. ההצעה נדחתה, ובינתיים ההנהלה שלחה מכתבי פיטורין ל-63 עובדים, ביניהם שלושה חברי וועד. ואז פרצה השביתה. בעקבותיה, הבין אמיר כי "הנכונות שלך לשלם מחירים, חשובה יותר מהיכולת שלך לגרום לצד השני לשלם אותם".

השביתה נמשכה עד לישיבה עם הנהלת המפעל, שבה סוכם על פיטורי 60 עובדים, על תנאי פרישה מוגדלים, ועל אפשרות להחליף חלק מהמפוטרים. "זה לא היה הסכם להרים עליו כוסית", מסכם אמיר בדיעבד. לקראת החזרה לעבודה, ב-14 בינואר, כתב יו"ר הוועד הודעה לתקשורה שבה נאמר: "המאבק שלנו הוא על הבית – הבית זה לא ECI אלא מדינת ישראל, והמלחמה היא על העתיד של ילדינו במדינה הזו".

באספת עובדים לאחר חתימת הסכם עם ההנהלה, בוטא אמון בצוות המשבית "באותו רגע הבנתי בדיוק מה היה הדבר הכי חשוב להם…לא מספרים, לא כסף, לא הסכם קיבוצי ולא ביטחון תעסוקתי. הדבר הכי חשוב היה עצם הזכות להיאבק על כך שהם לא מספר, שהם בני אדם, שהם חברים". שנה מאוחר יותר נחתם הסכם קיבוצי בחברה. יום ראשון, 4 בנובמבר 2018, 23 שנה בדיוק אחרי רצח רבין.

בינתיים, ECI כבר לא חברה ישראלית. היא נמכרה ב-2020 לחברה אמריקאית. וזה, אם תרצו, סיפורה של כלכלת ישראל בשלושת העשורים האחרונים. מכירת הרכוש לזרים, כסף, דריסת עובדים. על כן אהבתי את הסיפור הזה, הוא דובר אמת, הוא לא מזייף במילה. חישבו על התעשייה בישראל. על העתיד של ילדינו במדינה הזו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****