שאל אותי ידיד צעיר שלי. הרחיבו, עניתי לו, זו תהיה הקריאה. הגדילו את תקציב הממשלה ואת מעורבותה. הרחיבו, לא סתם הדפיסו כסף. חברו את הממשלה למטרות שהיא מעוניינת להגשים. זה יהיה קו ההפרדה בין שמאל לימין. הימין קורא להדפיס כסף. סתם להדפיס, וגם זאת בזהירות מרובה. השמאל קורא לחדש את תפקיד הממשלה, ליחס לה יעדים מוגדרים.
מה קורה בעקבות הדפסת כסף סתם, ברוח הימין? את זה אפשר לראות עכשיו, מאז משבר 2008. הכסף הרב זורם לשוק ההון. משום מה, הוא מגיע לגורמים הפיננסיים הגדולים. הם מנצלים אותו להימורים, קרי, עסקות בורסה ונדל"ן מתוחכמות. הבורסה תופחת, מחירי הנדל"ן גואים. רוב אזרחי המדינה נותרים ללא דירות, ובמצב כלכלי גרוע יותר.
זה לא מה שהשמאל הכלכלי מבטיח לבוחרים. הוא מבטיח להם שיפור אמיתי ברמת החיים: בריאות טובה יותר, חינוך ברמה גבוהה יותר, תחבורה ציבורית הוגנת, איכות סביבה הולמת יותר. כל אלה, כפי שהוכח במלחמה בקורונה עכשיו, הם מעשי ידיה של הממשלה, תשובתה של הממשלה ליעדים שהמציאות מציבה בפניה. לא סתם שפיכת כסף ללא מטרה. אלא מענה על צרכים אמיתיים. ובהיבט זה, ישראל היא מהמצטיינות העולמיות, עקב מערכת הבריאות הציבורית שבזכות נס נותרה כאן. מערכת המאפשרת לקשר בין יעדים לאמצעים. מערכת המקלה על חיבור בין מטרות לתוצאות.
אפשר לבצע את כל המשימות בבת-אחת? איש אינו יודע מראש. הכינו תוכנית כלכלית. תוכנית כלכלית כתובה. תוכנית המציבה יעדים ברורים, כגון הגדלת ההוצאה על בריאות ב-5% לשנה. רק כך תראו מה זה אומר. זו בעצם הגדלת ההוצאה לנפש ב-3% ומשהו לשנה, כי גידול האוכלוסייה בישראל מסתכם בקרוב ל-2% לשנה בעשור האחרון. כלומר, 5% זה די יפה אך לא מדהים. ועדיין צריך לבדוק אם זה אפשרי. אם לישראל יש די רופאים למטרה זו, האם יש מספיק אחיות עכשיו. בכמה זמן נוכל לספק את כל מה שנדרש.
תרגיל דומה אפשר לערוך בחינוך, ושוב, מעבר למחלוקות הערכיות, כמה חינוך נוסף אנחנו רוצים? איזה כוח אדם נצטרך לשריין עבורו. מה עוד נצטרך לשריין במערכת החינוך החדשה. כך נעבור יעד-יעד, נתחיל לקשר בין יעדים לאמצעים. נתחיל לראות בכמה הגיוני להגדיל כל יעד בכל שנה. נאמר לעצמנו כי אנו עושים תכנון כלכלי. אין שמאל כלכלי בלי תכנון. כי שמאל מציב יעדים ברורים, ומנסה לראות איך הוא מגשים אותם. וברור כי אוסף יעדים, כפי שהצגתי כאן, מביא לפעמים להתנגשות, להכרה במגבלה תקציבית, או במגבלת כוח האדם.
ולא דיברנו מספיק על המגבלה התקציבית. האם להדפיס כסף הוא הפתרון, או שעדיף להטיל מס, ולהדפיס כסף במודעות, כי הדפסת כסף עלולה לגרור אינפלציה. וכפי שנכתב כאן פעמים רבות, יש מרחב ענק לגביית מס מהעשירים. אלה כספים שיושבים ללא שימוש, הגיע הזמן להחיות אותם מחדש.
זו המציאות החברתית שאליה קורא השמאל. מציאות המתפתחת מתוך עשייה, ומתוך השאלות העולות מהעשייה. מציאות הנשענת על הידברות, על חילוקי דעת ופתרונם. על תיאום מתמיד בין הגורמים. מציאות שלא אומרת סתם ככה תרחיבו, השוק ילמד אתכם כמה ואיך. אלא קוראת: תרחיבו – על סמך תכנון כלכלי מדוקדק.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר
שוב אבא לרנר
אהבתיאהבתי
כי עליית מחירי הדיור והגדלת הפער בין ההכנסה להוצאה (עליית יוקר המחיה, בלשון הכותרות) הן סימנים של אינפלציה.
אהבתיאהבתי
כי עליית מחירי הדיור וירידה ברמת החיים (עליית יוקר המחיה שהיא הפער בין ההכנסה המשפחתית -לא רוצה "משקי הבית" – להוצאה), הן סַמָּנִים של אינפלציה.
אהבתיאהבתי
לקסי,
האמת היא שאני ללא זוכרת שאבא לרנר דיבר על תכנון כלכלי. בכל מקרה, לכבוד הוא לי לצטט את אבא לרנר בלי שגיאות.
אהבתיאהבתי
בעיקר השקעה – בתשתיות, בבריאות, בחינוך…
– לשפר את מהירות הרשת בארץ ע״י מינוי בזק כאחראית הפרישה, וכל חברה שרוצה להשתמש, שתשלם לה על ההשכרה.
– לפתוח תחרות בתחב״ץ ולפצל את הקואופרטיבים לחברות *מתחרות*
– לבנות 2 בתי חולים ממשלתיים חדשים
– להקים בתי ספר תיכוניים מקצועיים, שיוציאו תעודות הסמכה במקצועות מבוקשים, ללא צורך בבגרות.
וגם חוקה לא תזיק…
אהבתיאהבתי
ywelis,
בדיוק בשביל זה נדרש תכנון כלכלי, אני לא מתווכחת. מחכה שהתכנון יבוא.
אהבתיאהבתי