שורת פוסטים מעניינת של עמית בן-צור, בטוויטר בשבת, הקפיצה אותי ממקומי. זאת, משום שהיא נוגעת בנקודה שמעסיקה אותי כל השנים. בן-צור מצטט מחקר הקובע כי מדיניות הצנע – קיצוץ ההוצאות והעלאת המס ב-1930 עד 1932 – הייתה גורם משמעותי בעליית הנאצים לשלטון ב-1933. היא אינה הגורם היחיד או העיקרי במה שקרה, כך נאמר. גורמים חשובים יותר הם השפל הכלכלי הגדול והסכם ורסאי.
קפצתי ממקומי משום שמה שהחוקרים אומרים הוא בהחלט הגיוני, על כן אני לא מבינה מדוע הם טורחים להראות שכל 1% קיצוץ בהוצאה הביא לעלייה של 1.8% בשיעור ההצבעה למפלגה הנאצית. אם הם היו מוסיפים או מחסירים משתנה אחד, סביר להאמין שתוצאתם הכמותית המרשימה הייתה משתנה. מניסיוני, והאמינו לי שיש לי נסיון רב בתרגילים כאלה, לא קרה לי שהתכוונתי להוכיח משהו במודל כמותי ולא הצלחתי. האם זה מפני שאני כל כך טובה, או פשוט בגלל האופן שבו הכלכלה בנויה: שורת משתנים כלכליים-חברתיים, שכולם מתואמים ביניהם. תוסיף אחד, תוריד אחד, ישר המקדמים ישתנו, ואז מה, הוכחת משהו?
הידע שלך והשכל הישר אומרים לך מה מניע את התהליך. היידע שלך והשכל הישר גם יכוונו אותך לתיקון הנדרש. צמצמת מדי, תרחיב עכשיו; הרחבת מדי, עכשיו תכווץ. זוהי כל התורה כולה, ורוב מה שלמדתי בכלכלה, בעיקר בתואר השני, היה בזבוז זמן. שני מורים בלבד זכורים לי לטובה מעידן המ.א. שלי. פרופ. דן פטינקין, שהושיב אותנו לקרוא חלק ניכר מ'התיאוריה הכללית' של קיינס, ופרופ. יורם בן פורת, שהפנה אותי למגוון מאמרים בכלכלת עבודה. קיינס במיוחד עיצב את הראייה המקצועית שלי. אלה לא העקומות מודל א' או מודל ב'. קיינס לא שרטט את העקומות האלה, תלמידיו שרטטו אותן כסוג של פרשנות לדבריו. אלה דווקא ההיסוסים שקלטתי אצלו, הסתירות הפנימיות והאי-וודאות.
כל זה מתקשר אצלי לדרך שבה צריכים להורות כלכלה. זה דיון שהחל לפני מספר שנים, ולא מתקדם לשום מקום בינתיים. אני חושבת שללמד כלכלה זה בעיקר ללמד לחשוב באופן כלכלי. זה בעיקר המודלים הבסיסיים שמלמדים בב.א., אם כי, על פי הבנתי, אין מודל אחד מהם המתאר באופן נאמן את המציאות. אך המודלים הבסיסיים מלמדים איך לגשת לסוגייה בכלכלה, מה שואלים ומה עונים.
על כן, היום אני משוכנעת שלימוד כלכלה הוא בעיקר לימוד עובדות, לימוד מפורט של מה שקרה בגרמניה בשנות ה-30, לימוד של עוד אירועים רבים כאלה. מתוך הלימוד הגיאוגרפי וההיסטורי, כל אחד יסיק את מסקנותיו. והתרגיל הכמותי שעורכים באמת לא מוסיף דבר. לימוד כלכלה הוא הכרות עם השיטות הכלכליות הנהוגות. עם הקומוניזם הרוסי, לעומת הקומוניזם הסיני, לעומת הקפיטליזם האמריקאי, לעומת הסוציאל-דמוקרטיה הצפון אירופית. כאן, ממש כל פרט חשוב, כי רק מהפרטים מבינים.
ואין שום טעם לדחוף לסטודנטים 'תיאוריה מנצחת' אחת. הוראת כלכלה טובה תוביל כל סטודנט לדברים שלו. תוביל כל סטודנט להבין שכלכלה היא התנסות, כלכלה היא לא ממש מדע מדויק.
**ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
ולהוסיף לתכנית גם קורס(ים) בלימודי התנהגות.
אהבתיאהבתי
לקסי,
אתה צודק, כרגיל. מניחה שיש עוד.
אהבתיאהבתי
באמת חבל שלא למדנו על אירועים כלכליים שקרו בעולם.אמנם היה שיעור חובה כלכלת ישראל אך לא היה ששיעור כלכלת העולם.אולי היום כן לומדים … אני מדברת על לימודי בוגר לא מוסמך. יש היום בעברית חוג פ.כ.מ פילוסופיה כלכלה מדעי המדינה ששם יש כן רקע יותר רחב ללימודי הכלכלה.
באוניברסיטה תלאביב גם הוסיפו לשלישיה הזו גם משפטים..מעניין אם בכל ההרכב הזה נכנס גם לימוד אירועים כלכליים מכוננים בעולם
אהבתיאהבתי
פנינה סופר
אני לא מעודכנת, אבל מנחשת שעוד לא חזרו לשיטה של לימוד מה שקרה. מקווה שיגיעו לזה.
אהבתיאהבתי
כדאי להכנס לאינטרנט ולהבין מה זה לימודי פ.כ.מ. .זה חוג מאד מבוקש כיום עי הסטודנטים ויש שם סף קבלה גבוה. נראה לי שבכל זאת יש חידושים כיום בלימודי כלכלה..אני מעודכנת כי אני עדיין יושבת במכרזים לכלכלנים במשרדי ממשלה ונפגשת עם בוגרי החוג הזה כמועמדים
אהבתיאהבתי
פנינה סופר
כן, אני מכירה את פכ"מ. הם באמת ערים יותר מהשאר לגיוון של הכלכלה. עדיין, אני לא בטוחה שיש שם את כל המגוון זה מכלכלת יפן לכלכלת רוסיה במהפיכה. גם אצלנו, זה היה מאד חלקית. נראה לי, שאם כבר, המצב רק הורע.
אהבתיאהבתי