זה התחיל בחברה קטנה בשם גיימסטוק, ונמשך עד למחיר המתכת כסף. מניות ופריטים שהיו בתחתית – לכאורה בצדק, אך גם בעזרת גופי השקעה גדולים – קפצו פתאום בגלל התארגנות באינטרנט. הפסדי ענק נגרמו לגופים המשקיעים, עד שהכיוון התהפך, ו'העממיים' משלמים כרגע על תמימותם. הוויכוח הנצחי על שוק ההון שוב מתחדש. האם מריצי המניות כלפי מעלה הם ריקים ופוחזים, שלא מבינים דבר? האם הם מפרים כללי הוגנות בורסאיים? מהם כללי ההוגנות, אם הרצת מניות כלפי מטה, בסגנון ארה"ב, מוגבלת במדינות מסוימות, ואסורה לגמרי באחרות בעת משבר.

מומחי הבורסה מנסים להגן על המניפולציה ההתחלתית כלפי מטה. הם אומרים, בעיקר, שצריך ללבוש חליפה כדי לשחק במניות משחק הוגן. ואם באים צעירים, ומוכיחים שגם הם יודעים לגייס כוח, משמיצים אותם כדי שיבינו שהם טועים. אני, בבורותי, דווקא שמחתי על התרגיל של הצעירים. ואני מצהירה מראש שאין לי מושג בבורסה, מעולם לא למדתי את כלליה, תמיד נמנעתי מלהשקיע בה, כי הבנתי שהמשחק נשלט על ידי הענקים. והנה, הצעירים מצאו נוסחה חדשה להתמודד. תיאום ביניהם באינטרנט מקנה להם את  הכוח.

אני אוהבת את ההתארגנות הזו. קודם כל, בגלל ההומור שבה. אני רואה שמץ של גאונות בזיהוי הכוח שהאינטרנט מקנה להמונים. איך לא חשבו על זה קודם? זוהי, בעיניי, תפנית עצומה בכלכלה. תפנית שעשויה לבשר על המשבר המתקרב אל הבורסה המנופחת. לכולם ברור שהזרמת הכסף הממשלתי מנפחת את הבורסות, לכולם ברור שהיא מעשירה רק בודדים. לכולם ברור איך זה ייגמר, עכשיו מתחילים לראות את פרטי ההתכווצות הקרבה.

עוד אירוע כלכלי חשוב שקרה בשבוע שעבר הוא התבטאות של לארי סאמרס להיזהר בהוצאת ה-1.9 טריליון דולר בתוכניתו הכלכלית של ביידן. סאמרס, בעיקר, מזהיר בפני אינפלציה. הוא מכעיס, מפני שכיועצם הכלכלי של קלינטון ואובמה מנע בזמנו הוצאה גדולה כנדרש. סאמרס, אם כן, הוא דמוקרט בהגדרתו. אך כרגע התחלף דור, וסאמרס בעיני החדשים הוא לא-רלוונטי. אז שוב, לא התפעלתי מתוכניותיו של סאמרס אצל שני הנשיאים הקודמים. אך גם אני חוששת עכשיו מאינפלציה, ומזהירה בפניה למרות שזה עלול לתייג אותי כלא-רלוונטית בימים אלה.

אני חוששת משום שחוויתי כאן אינפלציה קשה בשנות השבעים והשמונים. אני חוששת, משום שאני זוכרת איך היא התגנבה בתחילה, והשתרשה לעומק בהמשך. אני חוששת, משום שאני זוכרת היטב כיצד התעכבו בטיפול בה. אני חוששת משום ההתלהבות המופרזת בעיניי להדפסת כסף בשמאל. אני חוששת כי אני מזהה כאן פער דורי, שאינו ניתן לגישור. צריך לחוות אינפלציה, על מנת להבין כמה לא נעים לחיות בתוכה. צריך לחוות אינפלציה, על מנת להבין כמה לא פשוט, פוליטית, להיפטר ממנה כשהיא כבר ישנה.

על כן, נראה לי שהדיון הכלכלי הבא יהיה על איך מממנים תוכנית ענק כמו זו של ביידן. לא על עצם ההוצאה, המוצדקת, אלא על דרך מימונה. לא ברור לי, מדוע השמאל נמנע מלדבר על הטלת מס על ענקי הכלכלה, האם משום שהם תורמים למפלגה הדמוקרטית? כמה מהם דווקא קראו לגביית מס הוגן מהם עצמם. מיותר לדקלם כאן איך הם מעלימים את רווחיהם בעזרת מקלטי מס. לא מבינה מדוע השמאל לא מעז להציע דרך ישירה להתמודד עם כל זה.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***