בוקר שבת וארוחת הבוקר השבתית נפתחו אצלי בקרב. קרב עם מכסה הסוכר שלי. קניתי סוכר חום, שארוז במיכל פלסטיק אטום. הוא חייב להיות אטום, כי הוא נוטה לספוח מים. סובבתי את המכסה בכל צורה שהיא, לא נפתח. גייסתי את האיש שלי, שהצליח רק לאחר שימוש בסכין ומלחמה ממושכת.
נזכרתי ישר בכל מלחמות האריזה שלי. הן נמשכות כבר כמה עשרות שנים. זה התחיל כשחזרנו מארה"ב לארץ. אז, ב-1970, נתקלנו באריזות הפלסטיק לחלב שהיו חדשות. הן נקרעו, הן הפרישו נוזלים, הן לכלכו, היה צריך לשים אותן במיכל מיוחד. מאוחר יותר, ב-1997, הביאו לכאן את אריזות הקרטון. בארה"ב, באותם ימים, היית מועך את שוליה העליונים של העטיפה ואז בקלות פותח סדק שדרכו עבר הנוזל. בישראל, לא הצלחת ליצור סדק, על כן תנובה התגייסה והוסיפה זרבובית קטנה עם מכסה. הזרבובית נשארה, אך מדוע הפורמט האמריקאי לא עובד כאן.
זה לא רק בחלב או בסוכר, אריזה ישראלית לא עובדת. אני שופכת אורז בכל פעם שאני פותחת שקית. אני נלחמת עם עטיפת הקפה בוץ שלי שנראית נהדר, אך לא נפתחת. תארו לכם בוקר שבו אני חייבת לחדש קפה, סוכר וחלב. זה כבר לא קרב, זו מלחמה עולמית.
חשבתי על סיפור האריזה הישראלי לאחרונה שוב, כשעברתי בעקבות המלצה לטחינת אל-ארז. זו באמת טחינה טעימה ומשובחת, אכילתה מומלצת מכל בחינה. היא מגיעה באריזה יפה, אך בגלל אופי הטחינה, מוצאים מתחת למכסה יריעת פלסטיק שתאטום. איך פותחים את הפלסטיק? לכאורה מרימים ומגלגלים, אך זה לא נפתח. בלית-ברירה אני מגייסת את הסכין המשפחתי, ומותירה אניצי פלסטיק בשוליים. זה מלכלך מסביב בכל מזיגה, זה בוודאי לא בריא, קרעי הפלסטיק שמתפזרים.
קראתי בעיתון שאל-ארז מעוניינים לחדור לארה"ב. הגיוני לגמרי, החומוס הפך ללהיט באזורים מסוימים שם. מעניין לדעת, אם הולך להם, ואם לא, האם חשבו על האריזה. המודעות לאריזה היא אפסית בישראל, זה בוודאי מחבל במאמץ הייצוא של מוצרים רבים. זה מזכיר לי את המאמץ של החקלאים להשיג אישור ממשלתי לסימון ישראלי בולט של תוצרתם. סיפור של שנים, עוד לא רואים תוצאה ברורה. ממה חוששים בממשלה? זה יחבל ב'זילות המחיה'? זילות המחיה היא מטרת העל של חיינו?
השאלה היא עד כמה צריכה הממשלה להתערב בשיקולי האריזה של מפעלים. לפני עשרות שנים, היה במשרד התעשייה והמסחר איש הממונה על קידום האריזות במשק הישראלי. טוב, זה לא קורונה, אבל הבינו כנראה שבלי הממשלה האריזה בישראל לא תזוז. נראה לכם עניין קטן ושולי? אני חושבת עליו לא מעט. מדוע אצלנו התוכן הוא העיקר, ואצל האמריקאים – האריזה.
האוכל הישראלי כמעט בכל תחום עדיף בהרבה על האמריקאי. אבל האריזה – מדוע הם מקפידים כל כך, ואנחנו לא? זו תוספת עלות רצינית, להביא את האריזות שלהם לכאן? מה התכונה הישראלית הבולמת אריזות הוגנות, אני מתה לדעת. מה התכונה האמריקאית המקדמת אריזה נוחה, ומתעלמת ממה שנמצא בפנים. אם נבין את זה, נראה לי שנגיע רחוק בסחר החוץ.
***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***
עידן השוק החופשי 
מרתק.. רק תמר רואה דברים כאלו…
אהבתיאהבתי
כנראה לקחו יותר מדי רחוק את הפתגם אל תסתכל על הקנקן אלא במה שיש בתוכו… בסוף זה בטח עניין של עלות
אהבתיאהבתי
אנונימי,
תודה, מוזמן להגיב כל שבוע.
אהבתיאהבתי
פנינה,
באמת לא יודעת, אני תוהה על זה שנים.
אהבתיאהבתי
הקרטונים לחלב החלו עם חלב עמיד, כאשר הוא יצא בתחילת השמונים (81' כנראה). אבל עבר עשור וחצי עד שהם הגיעו לשאר והחליפו את השקיות (שכמו שציין דודו טופז במערכון זכור, יש רק בישראל).
אריזות אכן תמיד היו בעייתיות; זכורה תוכנית 'כלבוטק' מ-81' או 82' על בקבוקי קולה מתפוצצים, שהביאה לשינוי דראסטי בארץ ומעבר לבקבוקי פלסטיק למשקאות מוגזים. הבקבוקים נשארו רק ליין (ובירה מיובאת).
אבל יתרון אחד אומר לאריזה המקומית – הכיתוב עליה של ערכי המזון, הרבה יותר ברור מאשר באמריקאית, שבה הכמות היא לפי המנות (SERVING) ולא משקל קבוע…
אהבתיאהבתי
ywelis,
כל הכבוד לך על זיכרון כל סיפורי האריזות, אני נעזרתי בגוגל. גם לא ידעתי שהכיתוב בישראל על ערכי המזון טוב יותר מבארה"ב. עוד סימן לכך שמבחינתנו העיקר התוכן.
אהבתיאהבתי
לפני שנים כתבתי איזו עבודה על אריזה, על כללי האריזה ככלי שיווקי ולא התיחסתי כלל להיבטים שאת מציינת.
אותי מטרידות האריזות החדשות במעדניות, בחנויות הפיצוחים וממכר מזון מבושל. הן נסגרות כך שצריך מאמץ גדול לפתוח אותן, יש להן כל מיני כנפיים מפלסטיק, שהן כנראה איזה טריק לסגירה/לפתיחה "מגנה" על המוצר.
כישראלי למוד אסונות אריזתיים כבר למדתי לעולם לא לפתוח ב"אוויר". תמיד מעל צלחת או קערה. בוודאי כשאני מעביר משקית למיכל אחר [ זכוכית או פלסטיק ] יש סיכוי רב שמעשר ילך לאשפה.
אבל התרגלתי.
ה"רף" שלי כנראה נמוך מאוד
שום דבר אצלי לא התפוצץ, לא נשפך באופן רציני, עשה חור בארנק.. נוחיות, חשובה אך לא עד כדי נסיון למצוא אריזות אחרות.
אם התוכן שבאריזה לא שווה – גם האריזה הכי מוצלחת לא תשכנע אותי להמשיך להשתמש בו.
אהבתיאהבתי
arikbenedek,
אז, מה? גם לך יש בעיות אריזה ישראליות, וכמו כל ישראלי טוב, אתה אומר: התוכן הוא העיקר.
אהבתיLiked by 1 person
אני ישראלי, אמנם דור ראשון, עדיין ישראלי.
אשקר אם אומר שאינני אוהב אריזות יפות, ושאינני מבלה, בשעות טרום קורונה, בחנות החפיצים הזולה בקניון שעות עם הנכדה באריזה מפוארת של עפרון שעלה בקושי שנקל.
אבל
אריזה היא פיתוי.
אריזה היא עלון מידע
אריזה היא מיכל
ברם, אך, אולם אני נדלק על שקי האורז מיוטה או חומר אחר מהמזרח, אבל זו אריזה גדולה למשפחה קטנה 🙂
אהבתיאהבתי
arikbenedek,
מסכימה איתך. מה לעשות, גם זה קורה.
אהבתיאהבתי
מהים הכללי וטיפה משלי…*
ומה על המחיר הסביבתי של ארזיות? רק שואל.
__________
חנניה רייכמן – דבר, נוחם עדן
אהבתיאהבתי
לקסי,
אני אף פעם לא כותבת ה-כל על מה שאני כותבת. כן, הבנתי לאחרונה שההיבט הסביבתי גם הוא חשוב מאד.
אהבתיאהבתי