"אנחנו לא רוצים ששער החליפין ידחוף חברות בינלאומיות להעביר את הפעילות שלהן למקומות אחרים. לכן החלטנו על צעד חריג עבור זמנים חריגים", אמר המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, להצדקת החלטתם לרכוש 30 מיליארד דולר בשנת 2021, על מנת להתמודד עם ייסוף השקל. זה קרה ביום ה', לפני שבוע וחצי, לאחר ששער השקל/דולר ירד לשפל של 3.1340.

חישבתי את שיעור הייסוף, משיא השקל בראשית שנות האלפיים, שהיה כ-5 שקלים לדולר, והגעתי ל-37.5%. כלומר, הייסוף הנומינלי קרוב ל-40%, וזה עוד לפני שכללנו בחישוב עליית מחירים מקומיים ושכר בישראל לעומת אלה שבחו"ל. אך אין טעם להסתבך בחישובים אינסופיים. נניח הנחה די הגיונית שההתייקרויות האלה די דומות בישראל ובמדינות שהיא סוחרת איתן. כך נישאר עם ייסוף ריאלי של כ-40% בשקל לעומת הדולר. כלל לא זניח, אם רוצים למכור מוצר בחו"ל.

הסיפור הזה לא חדש, הוא נמשך מאז תוכנית ייצוב המשק של 1985. מיכאל ברונו, שהיה ממעצבי תוכנית הייצוב מזכיר אותו בספרו על התוכנית שיצא לאור ב-1993. אז בוקר טוב לבנק ישראל שמתייחס אליו סוף-סוף בגלוי עכשיו. בוקר טוב ותודה לאנדרו אביר, המשנה לנגיד, שהסביר מדוע הם מתחייבים לרכוש דולרים, ואמר כי הם לא רוצים ששער החליפין הנמוך ידחוף חברות בינלאומיות להעביר פעילות מכאן. מדוע רק חברות בינלאומיות? שאלתי את עצמי. מדוע רק חברות היי-טק, כפי שהוא הבהיר בהמשך. מדוע רק חברות ייצוא? מדוע לא סתם חברות ישראליות למוצרי צריכה, שלא מצליחות להתמודד עם יבוא זול מדי, בשער שקל לא הגיוני.

לא מתמודדות זה ביטוי אלגנטי, הן ברובן קרסו כבר מזמן. מספר המועסקים בענפי הטקסטיל וההלבשה בישראל הגיע בשיאו, בשנת 1987, ל-51 אלף איש. הוא צנח עד לכ-9,000 איש ב-2019. זו תוצאה של חשיפת שנות התשעים ליבוא, אך גם של שער חליפין נמוך ומיוסף שלא מאפשר לתעשייה לא רווחית במיוחד להתמודד עם הסמרטוטים הסיניים.

יש הבדל בין היי-טק להלבשה בהיבט הזה. ההיי-טק, המוכר מוצרים ייחודיים, הוא במידה רבה קובע מחירים בתחומו. אם כי, יש גבול וכנראה שאנחנו מתקרבים אליו, 40% זה כנראה יותר מדי גם בשבילו. הלואו-טק, לעומתו, כפוף למחיר בינלאומי, שהיום מוכתב על ידי הסינים. ומה אם הסינים מוכרים לנו תוצרת גרועה בעלות זולה, זה מה שיקבע את איכות חיינו כאן?

טוב, כבר קראתם את זה, אבל מזה תקופה ארוכה שאני לא מוצאת גרביים יפות, או סוודר מתקבל על הדעת. היו כאלה  בעבר, אך ייצורם בישראל הופסק, והפך אותנו לתלויים בגחמות היבואנים. והגחמה התורנית עכשיו היא גרביים סיניות אפורות או שחורות, לא בא להם משהו אחר. סוודר טוב מצמר – לא צריכים, ומה אם באירופה סוודר טוב הוא ממש מדים של מעמד ביניים? לא כולם חושבים כמוני, שישראל נזקקת למעמד ביניים.

אז ההיי-טק, שפתאום מדאיג את בנק ישראל, דווקא החזיק מעמד עד כה. ועכשיו, אולי כדאי, בנק ישראל, שתלכסנו מבט ללואו-טק, אותו אתם מזניחים כבר מאמצע שנות השמונים. ולא שלא אמרנו לכם. אנחנו, משרד התעשייה והמסחר והתאחדות התעשיינים, צעקנו מאז שהחלה הקפאת שער החליפין, ועוד יותר כשהחל ייסופו. צעקנו, אתם לא רציתם להקשיב. עכשיו, כבר אין גרביים, אין סוודרים, ושומו שמיים, אפילו ההיי-טק מתקשה להחזיק מעמד.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***