אחת התופעות הכי פחות מובנות בכלכלה של ימים אלה היא הסירוב להעלות מס, והתמיכה הנלהבת בהדפסת כסף במקומו. מה, להדפסת כסף אין מחיר? כבר כעת רואים את ניפוח הבורסות במחזור הנוכחי, ואת ההקצנה הנוספת בהתפלגות ההכנסות, אי השוויון המוגבר. איש אינו יודע איך זה ייגמר, אך רבים חשים שזה ייגמר לא טוב, אם במשבר חברתי עמוק, או בתהליך כלכלי בעייתי.

לפני כל זה, לא ברור מדוע לא להעלות מס, וכך לצמצם את גירעונות התקציב. אך רק בודדים קוראים לפתרון המס. רוב אנשי האקדמיה בכלכלה בעד הדפסת כסף. דוגמה בולטת היא מאמרם המשותף של הפרופסורים לארי סאמרס וג'ייסון פורמן מהרווארד. סאמרס הוא אמנם דמוקרט בהתאגדותו, אך נוטה ימינה בהשקפותיו. במאמרו עם פורמן, הוא קורא להדפסת כסף. מצחיק, משום שכמה מראשי התאגידים הגדולים בארה"ב, קוראים כבר זמן רב להטיל עליהם מס כבד יותר. הם יודעים היטב כמה מעט מס הם משלמים.

והם משלמים מעט לא מהיום, אלא מתחילת הרייגניזם-תאצ'ריזם בסוף שנות השבעים. אצלנו, מגמה זו החלה בוועדת בן שחר, שהגישה את המלצותיה להפחתת מס במארס 1975. אני זוכרת את ההתלהבות בכנס האגודה הישראלית לכלכלה שבו הוצג הדו"ח שלהם. 45 שנה עברו מאז, לא נדרשת בדיקה מחדש של המציאות?

בדיקה כזו מוצגת במסמך של מרכז אדוה 'מיסוי כמנוע שוויון', שפורסם לאחרונה. מחברי המסמך שלמה סבירסקי, ירון דישון וברברה סבירסקי קוראים להעלות מס. אך הם מהקולות הכמעט בודדים הקוראים לצעד כזה. נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, מביע עמדה עקבית נגד. מיותר לומר, מה חושבים ראש הממשלה ושר האוצר. באקדמיה בכלכלה נשמע רק צדיק אחד, פרופ. אריה ארנון, המעז לקרוא להעלאת מס. כך, שמה שנראה המלצה מובנת מאליה במשבר הנוכחי, בקושי מבוטא בישראל.

מרכז אדוה מוצא עכשיו כי העשירון התחתון הוא זה המשלם את אחוז המס הגבוה ביותר (54%) מהכנסתו. העשירון העליון משלם כמס 48% מהכנסתו. שאר העשירונים משלמים 35%-42% מהכנסתם. סטייה זו מעיקרון הפרוגרסיביות במס – העלאת שיעורו עם עליית ההכנסה – נובעת מהמע"מ המשולם על ידי כולם, ואינו מתכונתי להכנסה וכן ממס בריאות ומדמי הביטוח הלאומי.

לסיכום דבריו, מרכז אדוה בהשראת הכלכלן הנודע, תומאס פיקטי, מציע להטיל שלושה סוגי מס: מס הכנסה, מס עושר שוטף ומס ירושה חד-פעמי. מעניין לראות כי שיעורם המירבי של מיסים אלה מגיע אצל פיקטי ל-90%, בדומה לשיעור מס ההכנסה המירבי בארה"ב בשנות מלחמת העולם השנייה ותקופה קצרה אחריה.

לפני סיום, אזכיר כאן מאמר שלי מ-2010, 'הזכות לשלם מס בישראל'. לאחר סקירה רחבה, הדגשתי שם מאד את מס החברות שצנח בישראל מ-61% ב-1986 ל-23% כיום. כל אחוז מס חברות מניב יותר ממיליארד שקל לשנה. אין שום סיבה לפטור חברות עשירות ממס זה. אפשר לגייס בעזרתו עשרות מיליארדי שקלים.

 למרות מה שנראה מובן מאליו, איני מתעקשת על מס חברות דווקא. הפחתתו בישראל הוצדקה בזמנה על ידי הפחתת המס בכל העולם המתועש, ועל ידי הפיגור בהתאמת שער החליפין של השקל. ברוח זו, ניתן להבין כי כל שינוי במס מחייב הסתכלות מקיפה על הכלכלה. מה שברור הוא שבישראל אפשר לשלם הרבה יותר מס, מבלי להזיק, וכנראה רק להועיל לעסקים או לכלכלה בכלל.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***