בשבוע שעבר כתבתי כאן בעיקר על כסף, על מנת לחדד את ההבדל בין פוסט-קפיטליזם לסוציאליזם בכלכלה. אמרתי כי בפוסט-קפיטליזם אין התייחסות מספקת לכמה ולכסף, לעומת הסוציאליזם שבו השאלה 'כמה כסף' חוזרת שוב ושוב. רציתי לכתוב גם משהו על זמן, אך פתאום תפשתי שהפוסט-קפיטליזם מתייחס לזמן, אם הוא מדבר על שבוע עבודה של 32 שעות, ולאחר מכן של 24 שעות.

שאלתי את עצמי האם 'זמן' הוא אלמנט מרכזי בכלכלה, השבתי לעצמי כי זמן הוא בעל חשיבות עליונה. כלכלה תמיד מתבצעת בעולם פוליטי, ובפוליטיקה כל שנייה היא חשובה. מי שמבין את זה היטב הם לא השליטים הדמוקרטים דווקא, אלא אנשי הטוויטר דוגמת טראמפ. עלתה טענה? הוא מגיב מיד, לא חשוב אם התגובה נכונה, חשוב שהיא נמצאת שם. גם נתניהו, במידה לא מעטה, אימץ את השיטה.

המחשה נוספת ליסוד הזמן בכלכלה עלתה אצלי דווקא הבוקר. המחשה מהחיים. שמעתי בחוץ את האלטע זאכן השכונתי מכריז על בואו במבטא ערבי בולט. עברה רבע שעה, והוא נשמע שוב. חשבתי מדוע הוא קורא פעמיים בכל רחוב, עלה בדעתי כי הוא למד מניסיונו שלוקח זמן לאנשים להתבשל. הם שומעים אלטע זאכן פעם אחת ולא בא להם. ואז בתת-הכרתם קופצת הכורסה המיושנת התקועה בפינת הסלון שלהם – הפער בין פעם ראשונה לשנייה הוא כנראה פסק הזמן האפקטיבי להחלטתם.

מכאן, קפצו מחשבותיי לכל המשתנים האחרים בכלכלה שאפשר למנות – זמן, כסף, מה עוד? ואמרתי לעצמי שאני לא יודעת, זה מספר אין-סופי, כנראה.  חשבתי, פתאום, שאם איש כפול קרוגמן מחליט לכתוב בניו-יורק טיימס, זה מפני שהוא חש את זה בעצמותיו. הוא מבין שמה שהוא מביא מהמציאות במודלים אלגנטיים, הוא רק קצה-קציה של הכלכלה. בשביל להבין באמת, חייבים לסקור את האירועים יום-יום על כל פרטיהם.

מניתי לעצמי את הכלכלנים שאני אוהבת, דני רודריק, למשל. הוא כותב את הסיפור של הגלובליזציה, הוא נכנס לפרטים, ככה הוא מבין, וככה גם אנחנו משתכנעים. חבריו לאקדמיה, ברובם, מסרבים לשתף אתו פעולה. חשבתי לעצמי גם מדוע הסוציאל-דמוקרטיה נפלה – וכן, יש להכיר בנפילתה אם הפוסט-קפיטליזם מוכר הרבה מערכיה תחת כותרת שונה. וחזרתי שוב אל הפזמון שאני שרה בדרך כלל. הם הפסיקו להתעסק בפרטים. הם לא התייחסו לפועלים שפוטרו בעקבות הגלובליזציה. הם השתלבו בהיסחפות הכללית אחר מוחלטות התקציב והמדיניות המוניטרית.

נזכרתי בקיינס, שאני אוהבת יותר מכל האחרים. לא, לא בגלל המדעיות של מה שהוא כותב. גם לא בגלל שהוא מביא גרסה אחת מנצחת לכלכלה. אלא בגלל שבכל פעם שהוא מטפל במחלוקת מקצועית, הוא מביא דוגמה מניסיונו ומנסה להסביר מה היא משדרת. אני קוראת, ואומרת לעצמי שבפעם הקודמת מסקנתו הייתה שונה במידת מה. זה לא מפריע לי, אלא להיפך, גם לי אין תשובה אחת נחרצת לכל שאלה בכלכלה. אני רק תוהה לעצמי, מדוע הוא קרא לספרו 'התיאוריה הכללית של תעסוקה ריבית וכסף'. זו בהחלט תיאוריה, אך בשום אופן לא תיאוריה כללית. מה, הוא לא הרגיש? אך דווקא משום שזו לא תיאוריה כללית, קיינס וספרו יישארו נצחיים.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***