פוסט-קפיטליזם הוא מונח אופנתי, שנתקלתי בו לאחרונה. בדקתי בוויקיפדיה איך הוא מוגדר, ומצאתי: "פוסט-קפיטליזם הוא מצב שבו כבר לא ניתן לתאר את המערכות הכלכליות של העולם כצורות של קפיטליזם". בדקתי בוויקיפדיה מהו קפיטליזם, ושם כתבו: "קפיטליזם הוא שיטה כלכלית המבוססת על הבעלות הפרטית של אמצעי הייצור, והפעלתם לשם רווח". יש כמובן ווריאציות רבות להגדרה זו, אך בעלות פרטית ורווח הם מונחים מרכזיים בכולן.

פוסט-קפיטליזם הוא אם כן המציאות שאחרי הקפיטליזם העכשווי. מציאות שבה לא יופעלו אמצעים פרטיים לשם רווח. מה זה אומר? ישנו מגוון פרשנויות, ואתעכב כאן על אחת שקראתי בסוף השבוע האחרון במוסף הארץ, זו של כפיר כהן לוסטיג. כהן לוסטיג יוצא ממצב של עושר חסר תקדים, בפחות ידיים עובדות. ממצב שבו "החברה האנושית איננה עוד חברה של מחסור". מחשבה פוסט קפיטליסטית, להגדרתו, היא מחשבה שבה מנותק הקשר בין עבודה ככורח לגמול, יש בה "שבוע עבודה קצר, הכנסה בסיסית אוניברסלית, דיור אוניברסלי, רפואה ציבורית, דמוקרטיזציה מלאה של ההון ומקומות העבודה, ניהול משותף של משאבים ציבוריים ועוד".

נראה יפה, ומתאים לי כחלום למצב טוב יותר, אך לא ברור איך לוסטיג קופץ מכאן לכך ש"חברה פוסט-קפיטליסטית לא מביאה את 'קץ העבודה', אלא שהיא מצמצמת עד המינימום האפשרי את העבודה ככורח." אותה עבודה המקנה את זכות 'ההכנסה הבסיסית' – ההכנסה האחידה המאפשרת מחיה מינימלית לכל – וכל שאר ההטבות. אם בישראל היום עובדים כ-40.5 שעות בשבוע, אחת המטרות של הפוליטיקה הפוסט קפיטליסטית, על פי כהן לוסטיג, היא לצמצם את העבודה בשכר לכדי 32 שעות בשבוע, ובהמשך ל-24 שעות – שלושה ימי עבודה בלבד.

הכל טוב, רק שלא בטוח איך כהן לוסטיג קופץ לכאן. האם זה פרק הזמן שבו מתאים לרוב הציבור לעבוד ולא לנוח? יותר מכך, לא ברור איך תיוצר תפוקה מספקת לכולם בשלושה ימי עבודה. דפדפתי קצת בטקסטים נוספים על פוסט קפיטליזם, לא ראיתי חישוב הממחיש איך התפוקה שתיוצר תענה על צורכי המחיה של כל תושבי העולם. לכאורה, התמ"ג לנפש העולמי אמור להוביל אל התשובה. אך התמ"ג לנפש היום במדינות המפותחות, מנופח על ידי הבורסה וההיי-טק, הוא אינו נתון יציב. איך, אם כן, מחשבים תמ"ג לנפש הכרחי לצורך מחיה צנועה, תמ"ג לנפש שישולם לכל אזרח בעולם כהכנסה בסיסית.

מבחינתנו, הכלכלנים צרי המוח, רק על סמך מדד כזה נדע אם הרעיון של שלושה ימי עבודה הוא אפשרי. לי, משום מה, נראה כי השפע שבו אנו טובלים בעולם המפותח בא מאימפריאליזם בגרסתו העכשווית – גלובליזציה, במתכונת עבודה קשה ונצלנית במדינות המתפתחות. כלומר, שלושה ימי עבודה אולי מתאפשרים אצלנו עכשיו, על ידי העסקת מיליונים רבים של סינים ואחרים בתת-תנאים. ברגע שבו הם יתעוררו וידרשו תנאים כמו במערב, נצטרך לשוב ולעבוד בהיקף דומה לזה של פעם. עוד גורם, המאפשר עכשיו את הרכישה הזולה של מוצרי צריכה רבים, הוא ההתעלמות מתנאי עבודה סבירים ואיכות סביבה במדינות המתפתחות.

איך נדע כי שלושה ימי עבודה בשבוע הם פיתרון אפשרי? אין דרך אחרת, חוץ מהתנסות. נתקרב אליהם בהדרגה, על מנת לראות אם ומתי נוכל להכריז על שלושה ימי עבודה בשבוע לכל. זה אפשרי? התיאום העולמי לא יתקל במגבלה? הרשו לי להעמיד את האפשרות הזו בסימן שאלה.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***