סיכוי קלוש ששמעתם על פרס נובל בכלכלה, השנה. הוא בקושי דווח בחדשות, ונסקר במאמר פה ושם בעיתונות הכלכלית. לא פלא. הפרס ניתן לפול מילגרום ורוברט ווילסון, צמד כלכלנים אמריקאים מסטנפורד, על מחקריהם בתחום המכירות הפומביות ותורת המכרזים. או ספציפית יותר על תרומת מחקרם "לשיפורים בתיאוריית מכרזים, והמצאת פורמטים חדשים של מכרזים", כדברי וועדת הפרס.

פרופ' אייל וינטר, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, מביע בדה מרקר שמחה על שהפרס ניתן בתחום שלו. אך הוא מלין על כך שבישראל מפגרים 20 שנה אחר חו"ל בעניין הזה. שם, לעדותו, כל מכרז של משרד ממשלתי ששוויו גבוה ממיליון דולר, נעשה בייעוץ מומחה מתורת המכרזים או תורת המשחקים. וינטר לא מוכיח שתוצאות המכרז יוצאות טובות יותר באופן הזה. אך הוא קובע שפרס נובל הוא " אולי הפרס האחרון שנשאר ביקום שהוא על פי כישרון בלבד." מזכיר לי סיכום ביוגרפיה של ילד מהכיתה בפי ציפי, חברתי מאותם ימים: הוא כל כך מוכשר, איך זה שהוא נשאר פקיד ממשלה דרג ג'.

לא אמשיך בפינת הנוסטלגיה, רק אומר, שלדעתי, הכלכלן הראוי ביותר לפרס במציאות הנוכחית הוא דני רודריק מהרווארד, שכמובן לא נמצא מתאים לחוג לכלכלה במוסד המכובד, ומועסק שם בביה"ס לממשל על שם קנדי. רודריק עוסק בבעיות היסוד של הכלכלה כבר שנים רבות: תפקיד הממשלה הלאומית בעידן הגלובליזציה – שער החליפין, יבוא פתוח בהגזמה. ואם רודריק הוא יותר מדי בשלב הזה, אז תומס פיקטי, שהעלה לאחרונה על סדר היום את הדיבור על התחלקות ההכנסות והעושר. שניהם, אגב, אינם אמריקאים במוצאם: רודריק הוא יהודי-תורכי, פיקטי הוא צרפתי.

אבל פרס נובל בכלכלה הוא פרס נובל בכלכלה, מה לעשות. הוא, אגב, אינו חלק מפרס נובל המקורי, שהראשון בו הוענק בשנת 1901. פרס הכלכלה צורף אליו בשנת 1969. פרס נובל לכלכלה ממומן על ידי תרומה של הבנק המרכזי השוודי, מה שבוודאי אמור להעיד משהו על אופיו. ואם בזה לא די, אציין כאן שבמסמך הוויקיפדיה עליו מצוי פרק מיוחד, הפרק הגדול ביותר באותו טקסט, בכותרת "מחלוקות וביקורות". שם אישים רבים מסתייגים מפרס נובל בתחום.

בין המסתייגים, אישים שוודיים סוציאליסטים, גם ממשפחת נובל עצמה. שר המסחר השוודי, גונאר מירדל, מוזכר כמי שדרש את ביטול הפרס עקב הענקתו לאנשי שוק חופשי (או שמא נאמר ימין) כמילטון פרידמן ופון האייק. מעניין לראות, כי פון האייק עצמו אמר בנאום קבלת הפרס שלו, כי אילו שאלו אותו על הפרס בכלכלה מלכתחילה, היה מביע את התנגדותו "משום שפרס נובל מעניק לאדם בודד סמכות בכלכלה, ששום איש בודד בכלכלה לא יכול להיות ראוי לה".

בין מבקרי פרס נובל בכלכלה מוזכרת גם הכלכלנית הידועה, ג'ואן רובינזון, שרבים אומרים כי הייתה זוכה בו אילמלא הייתה אישה. לא מצאתי את אמירתה המדוייקת, אך  אפשר לסמוך על לשונה החדה. די להזכיר כי עד היום זכו בפרס הכלכלה רק שתי נשים: אלינור אוסטרום, כלכלנית פוליטית, שעסקה בכלכלה מוסדית חדשה. ולפני שנה, אסתר דופלו, שחלקה את הפרס עם בעלה וגבר נוסף, על גישה ניסויית להקלת העוני העולמי. אכן, פרס על כישרון, אני מסכימה. פרס על חשיבה אנליטית-הגיונית, בדרך כלל. לא פרס על ניהול נבון של כלכלת מדינה, כנדרש עכשיו ותמיד.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***