את הקביעה הזו, אני שומעת די הרבה בתקופה האחרונה, עקב הדפסת הכסף הניכרת. לא יודעת, יש חשש מסוים, אני עונה. ותאמינו לי, לא מזלזול או מאדישות: גמלאים כמוני הם הניזוקים הגדולים מאינפלציה.

ובכל זאת, מה אני אמורה לענות. זו לא ההדפסה הראשונה בשנים האחרונות. בשנת 2019, גדל M1 (המזומן ופקדונות העו"ש של הציבור) ב-7.3%. בשנת 2018, הוא גדל ב-12.7%. בין 2015 ל-2019, הוא גדל ב-70.2%. הייתה אינפלציה? אתם יודעים שלא. אפשר להבין מכאן שכמות הכסף אינה הגורם הבלעדי לאינפלציה. הגדלתה כן מאפשרת אינפלציה כששאר התנאים מצטרפים.

איזה תנאים? נדמה לי שבישראל מאז 1999 זה בעיקר שיעור האינפלציה במדינות שמהן אנו מייבאים: האיחוד האירופי, ארה"ב וסין בחלק הולך וגדל. אני קובעת כך, משם שהתייצבות האינפלציה בישראל על שיעור הנופל מ-3% החלה ב-1999, בעקבות החשיפה ליבוא שנפתחה ב-1991. אז כנראה הגיעה החשיפה להיות נרחבת מספיק ומשפיעה. קודם לכן, מאז תוכנית ייצוב המשק ועד 1998, נעה האינפלציה בישראל בטווח ה-9% עד 20%. מאז 99, אנו מיושרים עם ה'עולם' לטוב ולרע.

כמות הכסף התופחת מנפחת את הבורסה רוב הזמן. היא מתבטאת בזינוק מחירי הנדל"ן ונכסים אחרים, היא לא גורמת לאינפלציה, בינתיים. היא כן תאפשר אינפלציה, אם הדחפים לכך יתעוררו במדינות שמהן אנחנו מייבאים.

 כדאי להוסיף כאן עוד גורם הפועל מאז סוף שנות התשעים. באמצע שנת 1997, נעזב שער החליפין של השקל לכוחות השוק. עד אז הוא נווט במידה רבה בבנק ישראל על ידי האלכסון. ביום העצמאות 1998, הכריזה קואליציית נתניהו-פרנקל-נאמן על 'שקל בר המרה'. זה היה עקב הסרת המגבלות שנותרו על רכישות של ישראלים בחו"ל. מאז שנת 2000 ואילך, השקל מיוסף בשיעור העולה עד כה על 30%. ייסוף זה, התורם לתרגום מוזל יותר בשקלים של כל מה שקונים במטבע זר, מחזק את מגמת הדפלציה בישראל.

בהתחשב בכל אלה, קשה להשיב על השאלה מתיי יחול המהפך מדפלציה לאינפלציה. משנת 2014 ואילך, עברנו שלושה מדדים שליליים, ושלושה מדדים נמוכים מאחוז אחד. מגמה זו נמשכת בינתיים גם ב-2020. ובכל זאת, אין לזלזל בסיכון הכרוך בהגדלה מוקצנת של כמות הכסף, אם מחמת האינפלציה, ואם מחמת השפעתו על הבורסה ועל מחירי נכסים.

על כן, במקום הדפסת כסף נטולת הכרה, כדאי עכשיו לבדוק את אפשרות גיוס הכסף למטרות ציבוריות על ידי מס. היא לחלוטין לא זניחה בישראל, החל ממס חברות, שהגיע במרבו ל-60% ומעלה, ועומד כעת על 23%. כדאי לבדוק הכבדה ניכרת של המס על עשירים – ממס הכנסה למס ירושה ולמס רכוש. ובמקביל, הגיע הזמן שהממשלה תתארגן להוצאה ציבורית – על בריאות, על תחבורה ציבורית, על חינוך. כך הכסף שנגבה יגויס למטרה יצרנית, ולא יזרום לבנקים ולבורסה. כך תמותן יכולתה של כמות הכסף הגדולה לעורר אינפלציה.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***