זה מטפס אצלי במעלה הגרון כבר תקופה ארוכה, בערב יום העצמאות, 'זה' הגיע לשיא. קמתי וכיביתי את הטלוויזיה, לאחר שפרסמו את שמות הזמרים העתידים להופיע. רוב כמעט מוחלט של מזרחיים, בקושי אשכנזי אחד או שניים. לא נעים לי, מירי רגב, הבנתי לא צ'כוב. אבל במלחמת השחרור היו כאן בעיקר אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה. לכן המוסיקה של התקופה היא בעלת גוון אשכנזי-רוסי. לא מגיע לעובדות ההיסטוריות הכבוד שלהן?

רוב חבריי היום הם סבים לילדים מעורבים. אני עצמי סבתא גאה לשלושה נכדים חצי- מרוקאים. אני מאזינה למוסיקה מזרחית לא פעם. מה עכשיו, חייבים לדחוף לי עוד מזרחית בכוח? הכל זה כוח?

כוח הפך להיות הכותרת של ניהול המדינה. הדמויות הנערצות, אלה שחוכמתם מובילה, הם ראשי המשק למיניהם. זה התחיל בתקופת אריק שרון כראש ממשלה, בכל סוגייה, הוא הזמין אליו לחווה את 'ראשי המשק' – הגאונים שהשכילו לרכוש את התאגידים המופרטים. אותה שיטה קיבלה דחיפה עצומה בזמן נתניהו, שגדל על הסגידה האמריקאית לכסף וכוח.

הבוז למורות ולמורים, הם בפירוש לא קבוצת כוח. וזה אומר, שאסור להתייעץ איתם לפני שפותחים את בתי הספר? חינוך הוא עוד כמה דברים חוץ מבייביסיטינג ומהפגנת כוח. חינוך, למשל, מסתמך חזק על הישגים מדידים. איזה ערך יהיה עכשיו למדדים אלה כשמסגרת החזרה לבתי הספר אינה אחידה? איזה ערך יהיה להשכלה, כשהמורים מובלים לבתי הספר בהפגנת כוח. איזה ערך יהיה לחינוך 'ערכי', כשראשי מועצות ועיריות יוצאים בגלוי נגד הממשלה.

אלה לא רק מדדי החינוך שהתעקמו, מדדים בכלל נמצאים היום בתחתית סולם הכוח. מדדי הקורונה המתפרסמים מדי יום, לאיש מחוץ למיעוט מובחר, אין מושג איך הם נאספים, ומה מידת אמינותם. עדות מוצקה לקיומה של בעיה מתקבלת ממאמר שפורסם ב-26.4.2020 בעיתון 'הארץ'. כותבו הוא פרופ. משה פולק, המדען הראשי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. פולק מביא שם לידיעת הציבור פנייה של הנהלת הלמ"ס לממשלה לפני כחודש. פנייה שלא נענתה. גוף הסטטיסטיקה הרשמי של מדינת ישראל, הכפוף ישירות למשרד ראש הממשלה, מציע שם לערוך סקר מדגמי של הקורונה.

הסקר היה אמור לתת עדות מהימנה על מספר החולים, על פי דרגות החומרה של מחלתם. על מידת פגיעתה של המחלה בגילאים השונים, על התפלגותה לפי מקומות יישוב, המצביעה בעקיפין על רמה כלכלית ואיפיוני אוכלוסייה עיקריים כגון חילוניים-דתיים, ערבים-יהודים. סקר כזה, יש לשער, ימנע החלטות שרירותיות על פתיחה שונה של בתי הספר החרדיים לעומת החילוניים. שוני, שעל פי העדויות בטלוויזיה, נועד לרצות את אריה דרעי, מנהיג ש"ס. אולי משום כך הוא לא נערך.

הממשלה, כאמור, לא טרחה להגיב על הצעת הלמ"ס. עובדי הלמ"ס הם לא קבוצת כוח. הם אפילו לא מבינים את קוד הכוח השולט בדיון הציבורי. לא מבינים שראש הממשלה הוא המנהל. מנהל, לא על פי סטטיסטיקה, לא על פי מדדים. מנהל על פי שיקול אישי. וזה, חברים, זה כוח.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***