תגידו לי, חייבים בכוח?

זה מטפס אצלי במעלה הגרון כבר תקופה ארוכה, בערב יום העצמאות, 'זה' הגיע לשיא. קמתי וכיביתי את הטלוויזיה, לאחר שפרסמו את שמות הזמרים העתידים להופיע. רוב כמעט מוחלט של מזרחיים, בקושי אשכנזי אחד או שניים. לא נעים לי, מירי רגב, הבנתי לא צ'כוב. אבל במלחמת השחרור היו כאן בעיקר אשכנזים, יוצאי מזרח אירופה. לכן המוסיקה של התקופה היא בעלת גוון אשכנזי-רוסי. לא מגיע לעובדות ההיסטוריות הכבוד שלהן?

רוב חבריי היום הם סבים לילדים מעורבים. אני עצמי סבתא גאה לשלושה נכדים חצי- מרוקאים. אני מאזינה למוסיקה מזרחית לא פעם. מה עכשיו, חייבים לדחוף לי עוד מזרחית בכוח? הכל זה כוח?

כוח הפך להיות הכותרת של ניהול המדינה. הדמויות הנערצות, אלה שחוכמתם מובילה, הם ראשי המשק למיניהם. זה התחיל בתקופת אריק שרון כראש ממשלה, בכל סוגייה, הוא הזמין אליו לחווה את 'ראשי המשק' – הגאונים שהשכילו לרכוש את התאגידים המופרטים. אותה שיטה קיבלה דחיפה עצומה בזמן נתניהו, שגדל על הסגידה האמריקאית לכסף וכוח.

הבוז למורות ולמורים, הם בפירוש לא קבוצת כוח. וזה אומר, שאסור להתייעץ איתם לפני שפותחים את בתי הספר? חינוך הוא עוד כמה דברים חוץ מבייביסיטינג ומהפגנת כוח. חינוך, למשל, מסתמך חזק על הישגים מדידים. איזה ערך יהיה עכשיו למדדים אלה כשמסגרת החזרה לבתי הספר אינה אחידה? איזה ערך יהיה להשכלה, כשהמורים מובלים לבתי הספר בהפגנת כוח. איזה ערך יהיה לחינוך 'ערכי', כשראשי מועצות ועיריות יוצאים בגלוי נגד הממשלה.

אלה לא רק מדדי החינוך שהתעקמו, מדדים בכלל נמצאים היום בתחתית סולם הכוח. מדדי הקורונה המתפרסמים מדי יום, לאיש מחוץ למיעוט מובחר, אין מושג איך הם נאספים, ומה מידת אמינותם. עדות מוצקה לקיומה של בעיה מתקבלת ממאמר שפורסם ב-26.4.2020 בעיתון 'הארץ'. כותבו הוא פרופ. משה פולק, המדען הראשי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. פולק מביא שם לידיעת הציבור פנייה של הנהלת הלמ"ס לממשלה לפני כחודש. פנייה שלא נענתה. גוף הסטטיסטיקה הרשמי של מדינת ישראל, הכפוף ישירות למשרד ראש הממשלה, מציע שם לערוך סקר מדגמי של הקורונה.

הסקר היה אמור לתת עדות מהימנה על מספר החולים, על פי דרגות החומרה של מחלתם. על מידת פגיעתה של המחלה בגילאים השונים, על התפלגותה לפי מקומות יישוב, המצביעה בעקיפין על רמה כלכלית ואיפיוני אוכלוסייה עיקריים כגון חילוניים-דתיים, ערבים-יהודים. סקר כזה, יש לשער, ימנע החלטות שרירותיות על פתיחה שונה של בתי הספר החרדיים לעומת החילוניים. שוני, שעל פי העדויות בטלוויזיה, נועד לרצות את אריה דרעי, מנהיג ש"ס. אולי משום כך הוא לא נערך.

הממשלה, כאמור, לא טרחה להגיב על הצעת הלמ"ס. עובדי הלמ"ס הם לא קבוצת כוח. הם אפילו לא מבינים את קוד הכוח השולט בדיון הציבורי. לא מבינים שראש הממשלה הוא המנהל. מנהל, לא על פי סטטיסטיקה, לא על פי מדדים. מנהל על פי שיקול אישי. וזה, חברים, זה כוח.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

 

 

 

3 מחשבות על “תגידו לי, חייבים בכוח?

  1. מנהל פרפרים

    מסכים עם כול מה שכתבת:
    המוזיקה המזרחית (ברובה) נשמעת הרבה יותר טוב בערבית בגלל המלל הרדוד. וגם בלי מירי רגב כבר השתלטה מזמן על המיינסטרים.
    הסגידה לכסף וכוח הובילה ל"קפיטליזם חזירי" של תאגידים וטייקונים בעידוד ממשלתי – בוויתור על נכסי מדינה בעבור "נזיד עדשים" ובהלוואות ו"תספורות" על חשבון נכסים (פנסיות וקרנות) של הציבור. וכשכבר שולחים טייקון שכזה לכלא, משחררים אותו לאחר זמן קצר בשל "בעיות בריאותיות". ומה עם בעיות הבריאות של אלה שעשק?
    סטטיסטיקה זה ידע ולשליט טובה הבורות של הנשלטים.

    Liked by 1 person

  2. shik100

    אכן, אכן….חברה כוחנית. זה ניכר בכל פעולה: ממשלתית, ציבורית, חברתית, בין אישית…עצוב ובעיקר מעורר פסימיות….

    Liked by 1 person

  3. arikbenedek

    תודה על המסמך הזה. בניגוד לאחרים בעיתונות, שמלאים בתחזיות דיסטופיות והפחדות קיצוניות על השתלטות משפחת נתניהו והקמת דיקטטורה, ברשומה שלך הכיוון אחר לגמרי.
    אני רוצה לשתף אותך בפוסט שקראתי שכעס מאוד על כך שריינה אביטבול, עם המבטא המרוקני הכבד נבחרה לשאת משואה.
    חל מהפך דרמטי – בטח במעמד הבינוני ושלל איקוניו – העלית הישנה [ שלא נעלמה, רק פשוט פחות ופחות כותבים עליה בעתונות ] הוחלפה בעלית חדשה, שריינה הינה אחת מנציגיה. למה מבטא רוסי זה טוב ומבטא מרוקני זה לא טוב?

    האם ראוי לבחירת פרס ישראל בהדגשת המוצא המרוקאי?Ron W03/05/2020 | 04:57231 [ הכותב כלכך כעוס שהוא הפך את טקס הדלקת המשואות לטקס פרס ישראל]
    בוצעה עריכה בהודעה זו
    האם זו התרבות עליה נלחמה רגב כאפליה לדחוף כל משפט
    את הבטוי ׳׳כפרה עליך׳׳ במבטא כבד? – בושה וחרפה
    מה גם שלמרות גילה המופלג לא מדובר בפעילות יוצאת דופן כלל
    רבים הקשישים המתנדבים למרות גילם ומדברים בעברית ללא מבטא
    או חיוך מעושה ככ.
    צר לי שעלי להביא דוגמא אישית ממשפחתי.
    אבי ז״ל התנדב 4 ימים בשבוע, לא יום אחד, עד פטירתו בגיל 80
    משך 7 שנים בקופ״ח, אחרי שאובחן במחלת כלי דם כלילית קשה.
    בימיו האחרונים אף התקשה בהליכה. ביומו האחרון טרח להתקשר
    ולהודיע שאינו חש בטוב. זכינו במכתב מרגש וזר פרחים אבל זהו.

    לא מדובר אצל אותה מארי בשום הקרבה אישית או בכושר בטוי
    עלוב שכזה שנובע ממגבלות.. או שכן?
    http://www.tapuz.co.il/forums/forumpage/2294//%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s