לא מספיק מדברים על הכלכלה האמריקאית. היא כבר לא אותו מודל נערץ על ידי ראש ממשלתנו והכלכלנים שאיתו. רואים זאת משמות הכלכלנים המדוברים שבה, ומתחום עיסוקם. פיקטי, זוקמן וסאאז – שלושה צרפתים העוסקים באי שיווין הלא הגיוני בהתחלקות ההכנסות. ולצידם, כוכב שצץ לאחרונה, וויצק קופצ'וק (Wojciech Kopczuk) – פולני העוסק גם הוא, נחשו במה, אי שוויון בהתחלקות ההכנסות.

שמו של קופצ'וק הפך להיות מוכר עכשיו, כמי שמנהל את העצומה שעליה חתמו בינתיים  900 אנשי אקדמיה בכלכלה, רובם אמריקאים. הוא עצמו פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה, שהיגר מפולין לארה"ב לקראת התואר השני שלו. העצומה הקצרה, המופנית לקונגרס האמריקאי, אומרת ככה בתמציתה.

1. השקיעו כסף, על מנת להפוך את הפסקת העבודה בעקבות הקורונה, לקצרה ככל האפשר.
2. ספקו את התמיכה ההכרחית לעסקים קטנים ובינוניים, שלא מסוגלים להתמודד עם הזעזוע בכוחות עצמם.
3. ספקו את התמיכה ההכרחית לפרטים שהכנסותיהם מושפעות מהפסקת הזמנות העבודה, כך שיוכלו לשלם את המשכנתא, האשראי, שכר הדירה ושאר התחייבויותיהם הלא-גמישות.
4. עזרו לשווקים הפיננסיים לתחזק את יכולת הייצור של העסקים הגדולים.

שלושה דברים תופשים את תשומת הלב בקביעות שלעיל: ראשית, הדומיננטיות של זרים בכלכלה האקדמית האמריקאית – שלושה צרפתים ופולני אחד. שנית, העיסוק המוביל הוא חלוקת ההכנסות – כל כך לא אמריקאי. שלישית, הקביעה שבעצומה: שפכו כסף, התערבו, תמכו – רק כך, הכלכלה לא תיעצר לגמרי.

הדומיננטיות של זרים באקדמיה האמריקאית היא, לתחושתי, ביטוי להתנוונותה. די דומה למה שנאמר לא מזמן על ידי וועדת מומחים מבחוץ על הכלכלה האקדמית בישראל, העתק של המודל האמריקאי. פריחת הכלכלה האקדמית האמריקאית, משנות השלושים-ארבעים של המאה שעברה ועד כה, חלה יחד עם פריחת הכלכלה עצמה, ועם עליית רמת החיים. מוטב גם שנאמר במפורש: לא הכלכלה, התעשייה וענפי הייצור הם שפרחו. בשנות השמונים של המאה שעברה, עברה כלכלת ארה"ב מייצור לפיננסים, ואיבדה את הקרן שהאירה את דרכה. תפנית זו הרסה את המגזר היצרני, והעשירה מיעוט של אנשי פיננסים. האלפיון העליון מחזיק היום יותר מ-10% מסך העושר במדינה.

רון ברמן, איש אקדמיה ישראלי החי בארה"ב, ערך בבלוגו אומדן של חלק האלפיון העליון בעושר הישראלי. לצורך זה, הוא התבסס על נתוני הדה מרקר, כי אומדן ממשלתי רשמי לעושר לא מתפרסם, למרות זמינותו, ולמרות לא מעט דרישות אליו כל השנים. ברמן מצא כי האלפיון או שני האלפיונים הראשונים בישראל תפשו ב-2012 כ-12% מסך העושר במדינה. היום זה בוודאי הרבה יותר. ראש ממשלתנו וכלכלניו צדקו, אם כן: אמצו את הכלכלה האמריקאית – תקבלו כאן אמריקה. ובחיוך מסוים, יש לנו ממי לגבות מס עכשיו, כדי לממן את ההוצאות.

עם זאת, כדאי לשים לב לכך שבאמריקה לא נלהבים מאמריקה בימים אלה. הם מקשיבים דווקא לצרפתים ולפולנים. לא אדלג על סיפור שסיפרתי בעבר, אך נותר אצלי חי ופעיל. בשנות התשעים ב'גלובס' כתבתי פעם על ראשיתו של מרד הסטודנטים הצרפתיים בגלובליזציה. זו הייתה ההתחלה, קראתי אודותיה בפרסום של ה-OECD. שותף לעבודה, ציטט באוזניי את תגובתו של חברו הפרופסור לכלכלה: הצרפתים הם לא כלכלנים נחשבים. אז, הנה, אקדמיה בישראל, האמריקאים הם כבר לא כלכלנים נחשבים עכשיו.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***