בימים אלה של מחשבות מתערבבות, קפץ למוחי פתאום זיכרון ממלחמת המפרץ, 1991-1990. הייתי אז סמנכ"ל לתכנון וכלכלה במשרד התעשייה והמסחר, ובתוך זה, גם כלכלנית ראשית של מל"ח – משק לשעת חירום. באחד הימים, נשאלתי איך אוכל להעריך את מידת הפגיעה בייצור התעשייתי ובתעסוקת התעשייה בזמנים כאלה. תשובתי הייתה כי התעשייה בישראל ריכוזית מאד. שלושת-ארבעת-חמשת המפעלים הגדולים בכל ענף תופשים חלק ניכר מפעילותו. על כן, אפשר לבקש מ-18 ענפי התעשייה שאז היו, לדבר עם הגדולים בתחומם. כך נקבל אומדן לא רע של המצב.
הזיכרון הזה לא קפץ למוחי סתם ככה. הוא התעורר בעקבות טלפון מידידי הטוב לקסי (יעקב לקס), לשעבר, כלכלן בכיר ברשות לתכנון החקלאות. זה היה ביום חמישי בתחילת הדרמה הפוליטית. את מדברת על זה כל פעם, אמר לקסי, מתאים שתכתבי על זה עכשיו. לקסי ואני טוחנים בינינו שוב ושוב את ההבדל בין הכלכלה שבה צמחנו – כלכלת שנות השבעים-שמונים בממשלה – לכלכלה הנוכחית. ההבדל בין טיפוח אינטנסיבי של נתונים לדיבורים בעלמא. נתונים הם לא רק יידע, הם גם הבנה אחת חשובה: היידע בכלכלה לעולם אינו מלא, הוא תמיד חלקי, הוא תמיד 'כפי יכולתך'.
ועוד הבנה אחת אנחנו חולקים כל השנים: גם היידע הלא מלא הזה לא בא מעצמו. הוא נשען על תשתית: סטטיסטיקה שוטפת, ואגפים כלכליים בכל משרד. בימים ההם, היה בכל משרד אגף תכנון וכלכלה, שקיים קשר יומיומי עם אגפי המשרד האחרים, עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עם אגפי התכנון וכלכלה במשרדים האחרים, ועם הגופים הלא-ממשלתיים הרלוונטיים. כל זה נעלם עכשיו או הוקטן מאד, מה שמחזיר לדיון הבנה נשכחת. עד סוף שנות ה-70 הייתה כלכלת ישראל כלכלה ערכית, כלכלה מוטת יעדים. הדבקות בערכים מובילה לתכנון כלכלי, שבתורו, דורש מספרים מדויקים.
ובינתיים, נקווה לבשורה ממשלתית בקרוב. כבר מספר ימים שמכינים בממשלה תוכנית תמיכה במובטלים, אך לא מגיעים להסכמה. 939 אלף מובטלים, אתמול, 22.6 אחוזי אבטלה. בשבוע שעבר ציטטתי כאן מנתוני שירות התעסוקה: 16.5% אבטלה, תחזית מבהילה על 20% אבטלה 'בסוף'. בינתיים, חצינו את קו העשרים, ושירות התעסוקה מדבר על מיליון מובטלים עוד לפני הפסח.
בשורה התחתונה, לממשלה אין מושג מה יקרה. אין לה מושג מה עושים במצבים כאלה. והכי גרוע, היא לא מודה, אף לעצמה, שהיא לא יודעת. זאת, מתוך הערצה למנגנון המשוכלל של ה'שוק החופשי'. אלוהים יודע מה זה 'שוק חופשי', לא מספיק לראות שכל המדינות הגדולות הקצו 10% ויותר מהתמ"ג שלהן לתמיכה – מה הן יודעות על שוק חופשי? מתוך הכרת עובדה זו, הצמחנו בזמנו מנגנון קבלת החלטות מתקבל על הדעת. ישבנו יחד, כלכלנים ממשרדים שונים, והחלפנו דעות. ריבוי הדעות, והדיון ביחד, איכשהו קירבו אותנו להסכמה.
יתכן גם שלא ממש הסכמנו, אלא התפשרנו. ככה חילקנו אחריות. כך נמנענו מלזרוק את כל האחריות אל גורם אחד, ולו יהי זה ראש הממשלה. מה, הוא ויועצי התקשורת שלו לא מבינים ש'ראש הממשלה אמר' ו'ראש הממשלה העריך' כל רגע מצחיקים את השומע האינטליגנטי? עובדה, דנים ודנים, כבר יותר משבוע, ו'ראש ממשלת השוק החופשי' מתקשה להחליט.
***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***
עידן השוק החופשי 
תודה תמר.
הסתייגות אחת, לא הכייתי כלכלן בכיר במשרד החקלאות.
עבדתי ברשות לתכנון החקלאות ההתישבות והכפר שהיתה משותפת לסוכנות היהודית ולמשרד החקלאות.
ברשות לתכנון, שבזמני עבדו בה 15 – 20 א/נשים, אכן רוכזו ידע ומידע שלפיהם נקבעה מדיניות המשרד והמחלקה להתיישבות וגם נקבעו מכסות הייצור של המוצרים השונים, כמה ייצר כל יצרן. מכסות הייצור נקבעו כך שיהיה די לאוכלוסיה ושהיצרנים יוכלו להתפרנס. בחלק מהייצור (חלב, עופות, ביצים) גם נקבעו המחירים.
אז היום קוראים לזה כלכלה סובייטית ושאר מה שנחשבים גינויים.
רק מה, זה מה שצריך כשמצבי חירום אורבים תמיד מעבר לכותל.
אולי תהיה חזרה לשפיות, לא באותם כלים בדיוק, אבל לא בשוק הלא חפשי שמובל ע"י מונופולים ושאינו בנוי לעמוד ברוח.
אהבתיLiked by 1 person
לקסי,
טוב, אתקן.
אהבתיאהבתי
היו ימים שבכל משרד ממשלתי היתה רשות לתכנון. או אגף תכנון
-במשרד העבודה במשרד החינוך במשרד הכלכלה דאז במשרד הרווחה בתיירות וכמובו במשרד החקלאות ובמשרד התעשייה.. היום כל החוכמה מתרכזת במקום אחד וכך זה באמת נראה
אהבתיLiked by 2 אנשים
הזכרתי לאחרונה בתגובה באיזו קבוצה, שכל מי שלא היה במלחמת המפרץ, יכול היום להרגיש תחושה דומה…
ועם אותה וודאות מזוייפת באמצעי הביטחון (אז מסיכות אב"כ; היום – ג'ל, כפפות ומסיכות וסגר). גם אז היתה ממשלת ימין, אבל עם מנהיג הרבה פחות כריזמטי…
כיום אפילו נתוני הלהמ"ס אינם וודאיים (כמו שהודגם לפני כמה שנים מהשוואה בינם לנתוני סקרים אחרים) והפער בין המדד לעליית מחירי המזון למשל, הוא פרדוקס שנמשך כבר עשרים שנה…
אהבתיLiked by 1 person
אני מודה שאני לא מרגישה תחושה דומה.
ערבית אני עוד קצת יודעת, והיה די ברור שאם תפרוץ מלחמה יעופו כאן טילים קנבנציונלים. סאדאם הבטיח (אמנם בלשון ציורית מאוד) וקיים כצפוי.
נגיפים? גם הרופאים לא תמיד יודעים, אז מה אני יודעת – רק שהגיינה כמו שצריך היא בפירוש לא אמצעי ביטחון מזוייף. והגיינה זה לא משהו שישראל מצטיינת בו….
חוץ מזה – מירושלים הדברים נראו אחרת אז ונראים אחרת היום…..
אז, גם היו כללים – ביום לא יורים….(מסיבות מבצעיות של הצבא העיראקי)
מה אנחנו יודעים היום?
והיה עוד הבדל אחד – בכל זאת אפשר היה לסמוך יותר על שמיר מאשר על ביבי – הכל יחסי בחייים,
גם כשמשקרים לציבור ומטביעים אותו בהררי ניילון נגד כלום..
אהבתיLiked by 2 אנשים
באשר להשפעות ההגיינה או הסגר – יש ראיון מעניין עם פרופ' יורם לס, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות (והתוכנית 'תצפית' למי שזוכר… גם מהימים ההם).
יש לו עוד הופעות במדיה (וגם דמות ב'ארץ נהדרת'). יתכן שהוא אופטימי מדי, אבל אין לי ספק שהפחד שקיים היום לא סביר, וכל האמצעים (מלבד בדיקות מקיפות, שבקושי החלו) אינם מהותיים.
אהבתיLiked by 1 person
נשוב לנושא העיקרי של המאמר, מדינה בחירום שאינה יודעת את משאביה ואת צרכיה.
https://www.israel.agrisupportonline.com/news/csv/csvread.pl?show=7828&mytemplate=tp2
מחסור בביצים: משרד חקלאות מתגבר את היבוא באמצעות סיוע ליבואנים
אהבתיאהבתי
קצת חבל שלא עשה כך עם פירות אחרים שניתן לייבא, כאשר אין בארץ (אבוקדו ובננות בקיץ)
עוד על מה שהמדינה היתה צריכה לעשות ולא עושה, מתוך דברים שכתב אליהו כהן, בקבוצת הפייס' 'כלכלה מבוססת מדע':
"כאשר ארה"ב נכנסה למלחמת העולם, בעקבות פרל הרבור, [היא] הגדילה את תקציבה פי 60. גביית המס גדלה פי 40. היא גייסה מלוות חובה ומרצון.
[ואילו בארצינו, בתוכנית החילוץ האחרונה שהוצגה] – לא נעשה שימוש בהגדלת חוב [לאומי] ב-5% , שהיה אמור לספק 75 מיליארד;.גם גיוס 22 מיליארד $ מבנק ישראל , שהם עוד 75 מיליארד שקל. עוד 50 מיליארד, שמיועדים בתקציב לצמצום חוב, ויש להפנותם לקרן קורונה. סה"כ 200 מיליארד שקל ,שצריך לארגן כקרן נפרדת למלחמת הקורונה."
אהבתיאהבתי
לקסי,
ברור שיסייעו ליבואנים. מה, שיסייעו לחקלאים – אנשים עובדים?
אהבתיאהבתי