אנטי-גלובליזציה?

"אנחנו נדהמות כל פעם מחדש להיווכח בקשר העמוק שיש לאוכל עם החיים…בתקופה לא יציבה כמו זו הנוכחית נשמח לראות גם בארץ פוליטיקאים שמבינים את החשיבות של העצמאות התזונתית, של החקלאים והמגדלים והתעשיינים המקומיים". "משבר הקורונה העולמי מציב קשיים כמעט בלתי אפשריים, לטוב ולרע, ליצואני מזון גלובליים. ומעורר מחדש מחשבות על הצורך בייצור מזון מקומי ועצמאי – זה שבישראל של השנים האחרונות נוהגים לפטור בבוז".

לא, לא אני כתבתי את הפסקאות האלה, רואים לפי הגרשיים. אם כי, אולי מנחשים שהן נכתבו על ידי נשים. הפסקה הראשונה הופיעה ב'טעם החיים' של נירה ורותי רוסו ב'7 ימים'. הפיסקה השנייה הופיעה ב'פינת אוכל' של רונית ורד ב'מוסף הארץ'. שתיהן בסוף השבוע האחרון. שתיהן, על הזהות המובנת מאליה: אוכל שווה חיים. שתיהן על החשש העמוק מיבוא מזון, ממקור לא לגמרי ידוע, עכשיו בזמן קורונה.

בימי התכנון הכלכלי שלי, שנות השבעים-שמונים-קצת תשעים, במשרד התעשייה והמסחר, קראנו להיבט הזה שיקול אסטרטגי. הביטוי התייחס למצב מדיני, ביטחוני או בריאותי הבולם יבוא. הוא נגע בהשפעה החיובית של עיבוד חקלאי על הסביבה, על משיכת תיירות, על שמירת גבולות המדינה, על היציבות הפוליטית, ועל הקשר הרגשי בין עובד האדמה לארץ. הוא התקשר לניחוח העולה מירק או מפרי טרי, שלעתים קרובות חסר בירק או פרי מיובא. בחיבור רחוק יותר, הוא התחבר לרגעים האלה של פתיחת אבוקדו מיובא, דקה לפני הארוחה, והגילוי שהוא שחור וריק בפנימיותו. איך מכלילים את אלה בתחשיב זילות המחיה? קנית אבוקדו זול, קיבלת בתמורה שום דבר.

כן, הקורונה דווקא דרך המזון, דרך החיים, מחדדת סנטימנט של אנטי-גלובליזציה שהתעורר בתקופה האחרונה. ענף המזון נותר תמיד המוגן ביותר בכל החשיפות ליבוא בישראל ובמדינות אחרות. מוגן עקב אותו שיקול אסטרטגי. הוא נותר מוגן בהסכמים הבינלאומיים, במסגרת איגוד הסחר העולמי, ובמסגרות אחרות. הוא נותר מוגן גם מחוץ להסכמים, בעזרת תרגילים שונים. הנה דוגמה אחת, שתמחיש את מה שנאמר פה.

בישראל בשנת 1996, טרם החשיפה, עבדו 42 אלף איש בענף הטקסטיל וההלבשה, 18 אלף איש עבדו בו בשנת 2007, פחות מתשעת אלפים – בשנת 2018. בענף המזון, שגם הוא ענף תעשייה מסורתי ולא מתוחכם לכאורה, עבדו בשנת 1996 56 אלף איש, וב-2018, 67 אלף איש. עם זאת, לאחרונה, הממשלה מנסה לפתוח ליבוא גם בענף הזה. הדוגמה הכי בולטת לכך היא חמאת תנובה. נראה שלאחר שפע תלונות על מחסור, תנובה חזרה לייצר יותר חמאה. וכל זה, באופן כלשהו מתקשר למה שנכתב על גלובליזציה ביום ששי אחד, בשני עיתונים חשובים בישראל.

כל זה ביחד, מזכיר לי מאמר שפרסמתי ב-2010, על סמך כתבה שהופיעה אז בהרלד טריביון. המאמר עסק בעיר הטקסטיל פראטו, ליד פירנצה, ש'נכבשה' על ידי הסינים. לא רק פועלים סיניים, גם בעלי מפעלים. כיום, חיים באיטליה 300 אלף סינים. נוכחותם לא תמיד מועילה, כפי שאפשר להתרשם עכשיו, לאחר שכמה מהם חזרו חולים בקורונה לאחר חופשת ראש השנה.

ובהקשר הרחב יותר, ככה סיימתי אז את המאמר "איך, אם כן, ניתן לחיות עם הגלובליזציה? רק בחזרה לערכים הישנים, ובחיפוש אחר מידת הפתיחות הנכונה לכל מדינה. בהחזרת כבודה האבוד של הפוליטיקה הלאומית, בהחזרת כבודן האבוד של הממשלות הלאומיות. או, כדבריו של קסו קיו לין, היזם הסיני היחיד חבר התאחדות התעשיינים בפראטו: אין תוכנית, זו הבעיה".

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

6 מחשבות על “אנטי-גלובליזציה?

  1. נעמי

    חשבתי לעצמי לאחרונה – ששאולי העולם מתקן את עצמו לפעמים.
    היום עלה בדעתי – מה מצב זיהום האוויר בכל מיני מקומות בעולם.
    הא?
    הנה דרך להוריד אותו דרסטית.
    מה שלא בא בטוב – מגיע בסוף ברע.
    האם יילמדו המסקנות האלה?
    חלילה וחס.
    אנשים עסוקים עכשיו אשכרה בהשרדות.
    כשיגיע מתישהו היום שבו אפש יהיה להרפות – אנשים ינשמו לרווחה וההנהגות העולמיות יחזרו לענייניהם.
    מי שהרוויח (ויש כאלה) יהפוך לסלבריטאי החדש….
    וד.א. – אתמול בתכנית של קרן נויבך העריך מנכ"ל משרד הבריאות שהמצב עלול להימך עד 2021.

    אהבתי

  2. תמר בן יוסף מאת

    נעמי,

    לא יודעת למה כל החברים שלי פסימיים. אני דווקא מרגישה שדברים משתנים. נגיד בנק ישראל קרא לאחרונה להרחבה תקציבית. אני מרגישה שמתחולל שינוי גם בהסתכלות העולמית על גלובליזציה. ולא מאמינה שמצב הקורונה הזה יימשך כל כך הרבה זמן.

    אז בואי נהיה אופטימיים, נקווה לטוב.

    אהבתי

  3. odedgilad

    כל עוד הממשלות הלאומיות ישמרו על מלוא כבודן וריבונותן האינדיוודואליים הן יתחרו זו בזו לתחתית החבית, וישארו בלי כבוד ובלי ריבונות. רק כשיוותרו על משהו מכבודן וריבונותן לטובת ממשלה משותפת, עולמית, הן יוכלו לרסן יחדיו את כוחות השוק העולמי שנוגסים ונוגשים בהן.

    אהבתי

  4. תמר בן יוסף מאת

    odedgilad

    אנחנו ממש לא מסכימים, זה לא כלכלה, זו הסתכלות רחבה על העולם. אני לא חושבת שיש היום ממשלות. היו ממשלות בעידן הרגוע מסוף מלחמת העולם השנייה ועד סוף שנות השבעים. היו ממשלות, אך הן דיברו ושיתפו פעולה. זה היה עידן פריחה בכלכלה ובכל מובן אחר. אז, כן, אני מאמינה מאד בהידברות ושיתוף פעולה נוסח קיינס. ספקנית מאד לגבי האפשרות של ממשלה עולמית אחת.

    אהבתי

  5. פנינה סופר

    תמר אוהבת לקרוא את האופטימיות שלך. ממש מרגיע בכל מלל הפסמיות מסביב

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s