צמיחה מוטת צריכה, אולי מוטת צריחה

סיימנו עוד שנה, רוצים לדעת מה המצב? כאן מגיע תור המספרים, גם אם הם לא מציגים אמת מושלמת. והמספר הכי בסיסי הוא גידול התמ"ג, הוא מהנמוכים זה תקופה ארוכה – שיעור גידול של 3.3%. לא רק שהוא נמוך, הוא מצטיין בעוד תכונה לא משמחת: זו צמיחה מוטת צריכה פרטית, הצריכה גדלה השנה ב-3.9%. צמיחה מוטת יבוא רכב בעיקר. יבוא הרכב הפרטי עלה ב-2019 ב-11.3%. היבוא, כשלעצמו, לא תורם לתוצר, אבל הפעילות הענפה שמסביבו: שירותי היבואנים, ההובלה, הלוגיסטיקה וכל השאר מנפחים את התוצר. זה מה שקורה בשנה של שקל מיוסף במיוחד, ושל הטלת מס על יבוא רכב לא-ירוק המזרזת את הרכישות.

ובעצם, זה מה שקורה בתשע השנים מאז 2010 – גידול צריכה פרטית של 3.6% בממוצע לשנה, לעומת גידול תמ"ג של3.2% בממוצע לשנה. יותר מכך, ייצוא הסחורות והשירותים תפח השנה ב-2.4%,  פחות מהתמ"ג – 3.3%. משנת 2000 ואילך, הוא מפגר משמעותית אחר התמ"ג – 2.6% לעומת 3.5%. בימים הטובים, ימי התכנון הכלכלי, צמיחה-מוטת-ייצוא הייתה סיסמה שדיקלמנו – יעד לעשור הבא. גידול ייצוא המוביל את הצמיחה. כך, למשל, בתקופה שבין 1995 ל-2010, גדל הייצוא בשיעור שנתי ממוצע של 6.2%, בעוד שהתמ"ג זחל אחריו בשיעור שנתי ממוצע של 3.8%.

התקופה מ-2009 ואילך היא תקופת שלטונו הרצוף של נתניהו כראש ממשלה. ומסתבר, שבתקופה זו הוחלף היעד בלי שסיפרו לנו – מצמיחה מוטת ייצוא לצמיחה מוטת יבוא לשם צריכה. יבוא זול, הודות לשער חליפין מיוסף, בין השאר. אם נבחר בתעשייה לנציגת המגזר היצרני, הרי הייצור התעשייתי תומך במה שראינו עד כה: מ-2010 ל-2019, הוא גדל בקצב ממוצע של 2.3% לשנה, נמוך בהרבה מקצב גידולו בעבר.

לא כיוונתי לצילום הזה מלכתחילה, אבל זה מה שיצא כשמיקדתי את התמונה ל-2010 ועד עכשיו – כלכלת נתניהו במלוא הדרה ותפארתה. צמיחה מוטת צריכה פרטית ויבוא. ייצוא שבקושי זז, ויש לזכור כי זה ייצוא סחורות שירותים. ייצוא הסחורות בלבד נמצא בירידה קלה (כ-2% לפחות) בין 2010 ל-2019.

איך מתקנים? שני מוקדים ראויים לתשומת לב: שער החליפין של השקל, וחופש היבוא. שער החליפין הנמוך של השקל בולם ייצוא ומעודד יבוא. חופש היבוא המוגזם – הסרת כל החסמים כגון מכסים או מכסות – מקנה יתרון ליבוא על פני הייצור המקומי. אבל ממשלת נתניהו מתקשה, או לא מעוניינת, לפעול בשניהם. במקום זאת, היא ממשיכה במה שקל לה. לא פיחות השקל אלא ייסופו, לא הגנה סבירה על היבוא, אלא פתיחת המעט שנותר כגון ענף החקלאות. ומהיכן המטבע הזר, אם הייצוא בקושי זז? מכירת חברות ישראליות לזרים, והעלמת עין מהחדרת הון מפוקפק של יהודים עשירים לארץ.

מה יוצא בסוף? לא כלכלה יצרנית, כן כלכלת זילות המחיה. תקנו מוצרי יבוא זולים, תסתפקו בשכר הכי צנוע שאפשר. מעגל קסמים של יבוא הון מפוקפק, ייסוף השקל, העדפת יבוא על ייצוא, חיסול המגזר היצרני. את התעשייה והתיירות די גמרו כבר מזמן, עכשיו מתלבשים על החקלאות. זה לא יכול להימשך לאינסוף. זה ייגמר לא טוב מתישהו. אלא אם כן נחזור לצמיחה יצרנית, צמיחה מוטת ייצוא.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

2 מחשבות על “צמיחה מוטת צריכה, אולי מוטת צריחה

  1. ywelis

    המכסים כרגע בארץ גבוהים על ייבוא מזון, אם לכך התכוונת, מה שמבטיח הוצאות גבוהות על מזון, והתעשרות הרשתות ולא החקלאים. כמו כן ייצוא חקלאי מוכר מים שאין לנו, לארצות שיש להן.
    כך ששינוי מדיניות בתחום הזה ישפר את המצב.

    רכב הוא דבר טוב בעיני הממשלה – מייצר צריכת דלק ומיסוי גבוה. לא משנה לה שהכבישים נעשים פקוקים – הראיה תמיד למחר, ולא לעוד שנה או יותר.

    אהבתי

  2. תמר בן יוסף מאת

    ywelis

    לא הייתי כותבת קביעות מוחלטות כל כך על המצב בענף המזון. כמה מהייצוא החקלאי מוכר מים? מים יקרים כל כך? ומי מדבר על ייצוא, דיברתי כאן על ייצור לשוק המקומי והחלפתו ביבוא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s