על המקרר במעוז

"חמאת תנובה. לא לקחת יותר משתי חבילות". זו המודעה המודבקת למקרר המינימרקט השכונתי האהוב שלנו. כתבתי שכונתי? לא דייקתי, הוא לא ממש כאן. הוא בשכונה עם גבולות מוגדרים משלה. מעוז ציון, שכונת עולי כורדיסט ועיראק, בדרום מבשרת ציון, הוקמה ב-1951. מאז היא שומרת בקנאות על אופיה ועל השטחים שלה. בחצרות הבתים הגדולות הוקמו דירות לבני הדור השני, מעטים מוכרים שם דירות, וזרים מתקשים להתקבל.

לא לקחתי יותר משתי חבילות, לא נשארה שם אפילו חבילה אחת. בינתיים, מחשבותיי התחילו להתגלגל. תנובה, העברת השליטה בה לסינים. הדיון הלא-נגמר בינה לבין הממשלה. אהבתנו המוזרה לחמאת תנובה, לא רוצים חמאה טובה יותר, יש חמאה טובה יותר? קהילתיות, דווקא אצל לא-סוציאליסטים – מעטים שם מצביעי העבודה ומרצ – יש ערכים חברתיים. מה שומר על הקהילתיות אצלם, דור רביעי-חמישי בארץ – הם כבר לא ביישוב הקטן ההוא בכורדיסטן, ובכל זאת. תגידו, זה לא חומר למצע בחירות? המחסור בחמאה, מכירת תנובה לסינים. אולי זו טעותן הגדולה של המפלגות: הן לא מדברות מספיק לאנשים.

חשבתי גם על 'כלכלת הדברים הקטנים', וכמה שהיא תופשת מקום במחשבתי לאחרונה. החיבור הזה, בין מגוון הדברים שאני רואה למקצוע הכלכלה, ברור לי, הוא לא מדבר לכל אחד. אצלי, משום מה, הוא תמיד פותח את הראש. תקראו כלכלה, תקראו מספיק כלכלה, על מנת לראות שאין כל כך הרבה תיאוריה במקצוע הזה. הדברים חוזרים על עצמם במעגלים. ברגעים לא-מעטים, אני שואלת את עצמי אם יהיו פיתוחים חדשים בתחום, ואני ממש לא בטוחה.

אני משחזרת לעצמי את היידע שצברתי במשך השנים. רובו ככולו הוא מידע יישומי מתקופות שונות וממדינות שונות. הבעיות הרי הן אותן בעיות נצחיות: מה עושים עם אלה שלא יכולים לקנות דירה במחיר הנוכחי? בנייה ממשלתית מסובסדת – למכירה? להשכרה?ואולי נעזוב הכל לנפשו, זה מחיר השוק. אז בואו נאסוף מידע רב ככל שאפשר. בואו נתרשם מהפתרונות, ומתופעות הלוואי שלהם. מדוע, בכלל, מרחשים מחזורי התייקרות כאלה של דירות? יש לכם תשובה תיאורטית, אולי נסקור מקרה אחר מקרה, ואז פתאום פרט קטן יקפיץ לנו תשובה חלקית.

כאן קופצת למוחי הרצאה אחת שהרציתי לשמאלנים קנאים. זה היה על מחזוריות כלכלית, הם ביקשו-דרשו הסבר. בסוף, בכיף אמרתי להם: יש אלוהים, הוא משחק איתנו וצוחק. אני חושדת שזה לא נכנס לתוכנית ההוראה שלהם. אבל, לכו תסבירו מדוע בשנות השבעים, התהפכנו פתאום לניאו-ליברליזם. מדוע דווקא לניאו-ליברליזם הזה? ומה קורה עכשיו – לכאורה, היוולדות מחדש של הסוציאל-דמוקרטיה, יחד עם התגברות שלטונם של שליטים הכי חשוכים. מה משדר לנו האלוהים ההוא? מדוע הוא החליט לצחוק דווקא עכשיו. מדוע הוא צוחק דווקא עלינו.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

 

 

 

 

9 מחשבות על “על המקרר במעוז

  1. עמית

    זה לא היה פתאום.
    בשנת 1968 האיש שהחליט להקים מדינת רווחה בארה"ב התייאש.
    החברים שלו שעל זכויותיהם נאבק נלחמו נגדו, הם אמרו לו אתה רוצה להקים כאן את "החברה הגדולה" אבל בחוץ, בויאטנם אתה נלחם כמו קולוניאליסט קפיטליסטי של המאה ה19.
    אנחנו לא מוכנים לזה, אז לונדון ב. ג'ונסון התייאש וריצ"ארד ניקסון נבחר.
    ניקסון ושר האוצר שלו החלו בהליך של פירוק הסכמי ברטון וורס וחזרה לסדר הקפיטליסטי של תחילת המאה ה 20, זה לא היה אלוהים זה היה ניקסון והאוליגרכיה.

    אהבתי

  2. תמר בן יוסף מאת

    עמית,

    ומדוע לפני כן ג'ונסון התייאש? ומה גרם לניקסון לפרק את הסכמי ברטון וודס? הם עבדו יפה מאד במשך שנים. אנחנו לא מבינים את מקורם של תהליכים, רק מצביעים על שלב או שניים קודם להם. זו אינה קביעה נגד סוציאל-דמוקרטיה, זו רק הצהרת צניעות. וכן, אני לא חושבת שיש 'תיאוריית על' היכולה להסביר הכל. אני גם לא חושבת שתהיה כזו אי-פעם.

    אהבתי

  3. יעקב לקס

    אין "תיאוריות על" יש ציפיות והבערת המונים.
    אי שם בתקופת החברה הגדִּולה של לינדון ג'ונסון החלה לנבוט הכמיהה ל"הכל עכשו" (Instant). התכניות בטלויזיה עזרו. ומשההחברה הגדולה להביאה גאולה מייד באו החברים של האוסטרים ויורשיהם מבתי האולפנה של איין ראנד, מילטון פרידמן ושאר הַשִּיקָגוֹאים והתחילו לפמפם ש"זה לא עובד, כי זה פסול מראש.
    ההמשך, מה שעמית כתב.
    אצלנו – ובהתייחסות לטור הבא על צריכה וצריכה – מטמטמים את הציבור עם "חמוצים" ודואגים שיהיה מרוצה, יחליף מכוניות ויסע לחו"ל. אבל החמוצים רואים את הגרעון הנצבר וכשתבוא עת פרעון ו"הידוק חגורה" (של מי כן, של מי לא) כ-ו-ל-ם יחשבו שזה "מחזור עסקים" ושזה בא משמים ולא מתאוות מנעמי השלטון של אתם יודעים מי…

    אהבתי

  4. יעקב לקס

    ואולי "תיאורית העל" היא של מאבק מתמיד בין בעלי העצמה לבין הציבור הרחב.
    ואין במאבק הזה נשק יעיל כמו הכוח הכלכלי.
    כשבעלי העצמה מנצחים הם יוצרים פערים כאלה שמניעים את חסרי העצמה להתלכד וליצור עצמה.
    וכל השאר אצל קרל הגדול (מרכס)…

    אהבתי

  5. יעקב לקס

    כתבתי, אבד(?) מנסה לשחזר…
    ואולי יש בכל זאת תיאוריית על.
    בסיסה במאבק הכמעט נצחי בין בעלי עצמה לבין חסריה.
    ואין כנשק הכלכלי בידי בעלי העצמה לנצח.
    וכשהצבירה בידי בעלי העצמה מגיעה למידה גדולה מנשוא, פערים ומצוקה מלכדים את חסרי העצמה ובכך הם משיגים עצמה ומשנים את התמונה, במהלך השינוי יש מי שמאבדים את רכושם והרי לכם "מחזור עסקים".
    בסך הכל מילים ב"כלכלית"* שמכסות על מה שכתב מזמן קרל הגדול (מרכס).
    _____
    * שפה שכלכלנים אימצו, כדי לבדל עצמם מהאחרים.

    אהבתי

  6. תמר בן יוסף מאת

    יעקב לקס,

    כן, מסכימה איתך כרגיל, בכל זאת שואלת את עצמי מדוע המאבק המתמיד בין בעלי העצמה לציבור הרחב, וכך מגיעה ליושב במרומים. הרבה מזה אכן נמצא אצל קרל הגדול, אך רציתי במאמר הקודם קצת להשתחרר מהדוגמטיות שאני מרגישה אצלו.

    אהבתי

  7. יעקב לקס

    "שואלת את עצמי מדוע המאבק המתמיד בין בעלי העצמה לציבור הרחב?"
    התשובה ככל הנראה בחיבור של ביולוגיה, פסיכולוגיה של בעלי חיים ואיך שהן מתבאות אצל בני אנוש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s