יום ד' האחרון התחיל אצלי במספרה, במרכז ירושלים. נכנסתי מוקדם בבוקר, ראיתי מיד שלא רגוע. הספר שלי, ואחותו המנהלת, עמדו נסערים וצועקים. מסביבם עמדו כולם, ומעבר לגדר העץ הדקה שבחוץ, הזדקרה לעין זרועו המורמת של דחפור. אבק מסביב, במגרש השכן מורידים בניין ישן של שתי קומות, במקומו, יעלו משהו שווה יותר.
טלפונים ואיומים על הקבלן הערבי שלא עונה, טלפונים למשטרה, עדכון הקבלן כי הוא פועל בניגוד לחוק המחייב אותו להקים מחיצה, ואז מישהו מהעובדים בחוץ מופיע. כוס קפה, דיבורים, הכל נרגע, והמחיצה פתאום מתחילה להתרומם. חוקי העבודה בפרשנות ערבית. בסוף 2017, נרשמו בירושלים 901 אלף תושבים, 10% מאוכלוסיית המדינה. מתוכם 37.9% הם ערבים – 341 אלף איש, 22% הם חרדים.
מישהו חשב על נתונים כלכליים ביוני 1967, כשהעיר המזרחית נכבשה? מישהו חשב על תכנון כלכלי בשלבי ההשתלטות השונים על מזרח העיר? בעיה מוניציפלית? הניהול הגרוע באיזורים הערביים מעורר התקוממות תמידית. אבל, מעבר לזה, סוגייה תרבותית נצחית. יותר משליש מתושבי העיר הם ערבים. הם המועסקים בבנייה, בעלי חברות גדולות בתחום, קובעים את אופיו של הענף, את רמת הבטיחות בו, את התחשבותו בסביבה. הערבים והחרדים היושבים בעירייה (יחד 60% מהתושבים) בפועל קובעים איך תיראה העיר. ככה הרצל חלם? כמה מהם אוחזים בערכים ציוניים? ירושלים היא בירת ישראל, לא ראיתי עיר בירה מוזנחת כמוה באירופה. רק וושינגטון, ארה"ב, אולי משתווה לה.
יצאתי מהמספרה לחנות נעליים שאני אוהבת. חנות נעלי נוחות במרכז העיר. חנות וותיקה, חנות משפחתית-מזרחית, חנות שבעליה מגיש לעובדות קפה. חיכיתי לביקור הזה תקופה ארוכה, אך נדהמתי לראות כי רק ראש המשפחה נמצא. אשתו ובנו שהיו שם בעבר, כנראה מצאו לעצמם עיסוקים אחרים. מתוך חמש המוכרות הקבועות, ראיתי רק שתיים. והעיקר, מבחר הנעליים דל. עצוב במרכז ירושלים.
ירדתי במורד הרחוב לחנות אחרת, סניף של רשת תל אביבית ידועה. החנות יפה, המוכרות אדיבות, לפחות זה מה שנשאר, אך הנעליים לא באיכות שזכרתי. בדקתי ומצאתי, לתדהמתי, כי רובן מיצרות בבנגלה דש. לא סין, לא הודו, דרגה נחותה יותר. כאן, כבר רציתי לכתוב: זה מה שקורה בהאטה. אבל נכנסתי לאתר הרשת, והבנתי כי זה מה שקורה בסניף הירושלמי. בדיזנגוף תל אביב, ואולי בעוד סניפים, ממשיכים ליבא נעליים יפות, נוחות ויקרות. לסניף הירושלמי שולחים דרג ב' ומטה, כי מי יקנה נעליים משובחות בעיר ערבית וחרדית.
אוכלוסיית ירושלים מקיפה עשירית מאוכלוסיית המדינה. כל מה שקורה בה, משתקף ישירות במדדים הכמותיים השונים. ירושלים היא עיר גדולה, בירת המדינה. כל מה שקורה בה, בהכרח מחלחל לשאר. אז האטה בירושלים? יותר מזה. הזנחה ודכדוך בעיר הבירה של המדינה. תעזבו לרגע את התקציב והרבית. הם חשובים, אך הם לא הכל. כל כך הרבה דברים חשובים אחרים מעצבים את הכלכלה. וכן, הכלכלה בהאטה.
***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***
עידן השוק החופשי 
דיווח מהקצה הצפון-מערבי של ארה"ב: התחושה היא של חוסר חשק, חוסר תשוקה.
אין כוח לעוד סיבוב של עוד צרכנות. יש דאגות גדולות יותר (בבית הלבן, בעולם מסביב, בביטוח הבריאות, בתשלומים על תרופות, בתשלומים על משכנתאות ותיקונים) ואין תחושה של התגייסות למען מטרה כלשהי.
יש תחושות של תזזיתיות. עסקים בעיירה הקטנה שלי נסגרים – חלקים כי הם עוברים למקומות אחרים, אולי טובים יותר. חלקם כי פשוט לא הצליחו. לפעמים הם מוחלפים בעסקי פופ-אפ, לקראת החגים – לא בטוחה שראיתי עסקים עם כוונות הישארות לטווח ארוך שמחליפים את הישנים שנסגרים.
ויש כמה וכמה עסקים מבוססים, שבעליהם רוצים למכור ולעזוב – בית קפה אחד, בית תה אחד, חנות גלידה. מקומות מצליחים.
מעניין שהמקומות המצליחים האלה לא מצליחים להביא קונים.
אני מריחה חשש באוויר.
נקווה לטוב.
אהבתיאהבתי
shunra
מאד מזדהה עם המשפט הראשון שלך: חוסר חשק, חוסר תשוקה. עסקים, וכל דבר אחר שעושים, דורשים חשק ותשוקה. ככה זה גם נראה כאן, בתוספת הסיפור הפוליטי הנחמד שלנו. אני מנסה להיות אופטימית, לקוות שנראה שינוי לטובה בקרוב.
אהבתיאהבתי
כולם מעלים את ירושלים על ראש שמחתם וראשפ פוליטיקם אך לצערי אין חברי כנסת או שרים שגרים בירושלים- -אולי אחד או שניים משס או מאגודת ישראל. ראש הממשלה בסופי שבוע בביתו בקיסריה וכל הפקידים הבכירים במשרדי הממשלה מגיעים מהשפלה כל בוקר וחוזרים לשם בערב. גם אנשי הכיפות הסרוגות שמתלהבים מאד מירושלים עיר הקודש נחלת אבותינו גרים בהתנחלויות ובעיירות הלווין של העיר. בקיצור לצערי לא ירחק היום וירושלים תיכבש לגמרי על ידי הערבים בלי מלחמות ,ועל ידי החרדים דוגמת בני ברק..וכמובן זה מדרדר את העיר בכל התחומים וראש העיר שנבחר על ידי החרדים תורם יפה למצב הזה וגם הוא חוזר כל סופ שבוע לעירו גבעתיים. מאד מאד חבל.
אהבתיאהבתי
התגובה הקודמת היא שלי פנינה סופר תמר שכחתי לחתום
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי,
וזה בדיוק מה שאני רוצה לומר. וירושלים היא בירת ישראל, בל נשכח.
אהבתיאהבתי
פנינה,
ולמי שלא יודע, פנינה היא ירושלמית אוהבת של דורות, לא כמוני שהגעתי ממרכז הארץ, וחיה היום במבשרת ציון.
אהבתיאהבתי
ירושלים היא העיר הענייה בארץ, יחסית לגודלה. אבל למרות זאת השירותים שבה אינם זולים (אין תחרות ל'אגד' בתחב"ץ, אין קוי מוניות שירות; בתי המלון יקרים בהשוואה לת"א) ויש איזו 'יוקרה' מטרידה שמנסה לכסות על עליבות נמשכת… והרבה הייפ מכל כיוון.
אבל זה הכל זמני; רוב מרכז העיר מתחרד והולך (בדקי מה קורה בין קרן היסוד לדויד המלך, וגם ז'בוטינסקי) ובקרוב החנויות ישתנו גם; ראשי העיר הבאים יהיו חרדיים והחילונים האחרונים יעברו לשכונות מבודדות.
באשר לנעליים – ממליץ על רשת 'גלי' שבגב' שאול וקניון מלחה. איכות סבירה, גם אם מבחר מוגבל. כל השאר – אונליין (אבל לזכור להוסיף חצי מידה).
אהבתיאהבתי
ywelis
'אופטימי', אבל כנראה נכון על פי נראה בינתיים.
אהבתיאהבתי