"תכונה זו – להשתקע, אגב הסתכלות, בעניינים טפלים ולעשותם שתי או ערב לחזיונות רוחי – נצנצה בי מילדותי. וגם בהסתכלי בעולם הממשי משכו אליהם את לבי דברים טפלים וצדדיים, שנראו לי יפים ביותר, ואתנם מזון וחומר לדימיוני. ותכונה זו הבאתי עמי אח"כ גם לעולם הספרים". הפיסקה שלעיל מתוך מכתב של ח.נ. ביאליק ליוסף קלוזנר נמצאת בחזית 'מסע דילוגים', ספרו החדש של חיים באר. ספר של קטעי התבוננות קצרים ושובי לב. לא פלא שנתפשתי אליה ואל הספר מהרגע הראשון. הם מתקשרים לאהבה שאני רוחשת לכלכלת הדברים הקטנים.

יחסם החם של באר וביאליק לדברים הקטנים, שלף אצלי מהחסימה משהו כלכלי שמציק לי – נדירותה בשוק של חמאת תנובה האהובה. לא יודעת מה מצבה ברגעים אלה. מצאנו חבילה אחת עם סיום סוכות, אך כל עונת החגים לא הצלחנו למצוא אפילו אחת. חיינו עם תחליפיה – מדנמרק ומהולנד. בשבוע שעבר, ראיתי בידיעות אחרונות ניסיון לדרג סוגי חמאה שונים. תנובה יצאה מספר שתיים מאלה שנבדקו. מבחינתי, אתם כבר מבינים, חמאת תנובה היא הראשונה.

חמאת תנובה היא רכיב חשוב בטקס הבוקר שלי: יוגורט, טוסט עם חמאה, קפה. אני יושבת מול חלון הסלון הענקי, מביטה על ההר ממול, ושמה לב לעצים שצמחו בו, יותר עצים ממה שהיו כאשר הגענו לשכונה. הר חשוף הופך להיות ירוק הודות להשקייה שלנו בתחתית – לא משמח? לא מעורר פליאה? ואז אני מפנה את מבטי לחלון מימין, לכליל החורש היפה בכניסה לדירה, עכשיו צהוב בחצי-שלכת. כך מתחיל בוקר מושלם, כאשר החמאה היא תנובה, כמובן.

איני יודעת בוודאות מדוע חמאת תנובה הולכת ונעלמת. הבנתי שזה קשור למחלוקת כספית בין הממשלה לבעליה הראשיים ממארס 2015 – חברת ברייט פוד הסינית. תנובה, על מנת ללחוץ, מייצרת פחות חמאה, אך ברור שזה חלק ממדיניות מלאה – משרד התעשייה והמסחר ממליץ על הורדת המכס הגבוה שעדיין מוטל על יבוא המוצר. זילות המחיה היא המסר – ומה עם סבסוד כבד של משק החלב באירופה? מה עם השיקול הביחוני-אסטרטגי בהשארת ייצור מזון בסיסי כאן? מה עם חשיבות החקלאות כערך? ומה עם טעם? לא בהכרח הטעם הכי טוב, אבל הטעם שעושה טוב על הנשמה – מישהו חשב על זה? בטח לא הסינים.

כנראה גם לא הממשלה שלנו. אז יש איראנים, אנחנו יודעים, הם כאן אלפי שנים, ויש גם חמאה והיא חשובה לא פחות. לגמרי במקרה, יושק השבוע מכון יסודות של התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים, התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, וקרן ברל כצנסון. כנס הפתיחה שלו יעלה שוב את השאלה הנצחית – בין מעורבות ממשלתית לכלכלת שוק: החקלאות בישראל כמקרה בוחן. ולמרבה השמחה, הדיון המרכזי בו עוסק בשוק גלובלי לעומת ייצור מקומי, ובאופי התחרות בענף המזון.

כל זה היה צריך לקרות לפני שלושים שנה, כשהחלו להתעלל בחקלאות. ואם לא, טוב שזה קורה עכשיו. איחולי הצלחה חמים למכון יסודות. אתם קטנים, אפשר לראות, אך אתם זיק מאיר של תקווה.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***