חיפה, עיר הכי בינלאומית

לא יודעת מדוע אני מתמלאת תמיד בהתרגשות, כשאני מתקרבת לחיפה. חיפה הייתה העיר הראשונה של אמי בארץ. היא הגיעה לכאן מפולין ב-1925, עם תעודת הוראה עברית בכיסה. בחיפה, גרה בעיר התחתית, בחדר אחד עם   שלוש חברות. הן נשארו חברותיה לכל החיים. חיפה הייתה בעיניה העיר הכי יפה – בארץ, אולי בכלל.

אז הגענו ביום חמישי לחיפה, כל המשפחה. למלון בוטיק במושבה הגרמנית. כשיצאנו לרחוב המקביל, עמדנו בדיוק מול גן הבהאים המשופע. מקרוב מאד, ראיתי את בניין דגון הישן. בילדותי, עלינו שם לאוטובוס לנשר, לביקורינו אצל ד"ר צייטלין ורבקה רעייתו, החברים מסביבת חיפה שאבי תרם למשפחה. זו אולי הסיבה שחיפה חקוקה אצלי כל כך, לא בזיכרון, בעמקי נשמתי.

מלון שומאכר במושבה הגרמנית שוכן בבניין טמפלרי משופץ. הוא קטן – 40 חדרים – נקי, מטופח ומסביר פנים. עם הקימה, חיכתה לנו במקום ארוחת בוקר אירופית קלה. לאחר מכן, נשלחנו לקפה-מסעדה שטרודל הקרוב, לארוחת בוקר עשירה שהפכה אצלנו לארוחת צהריים. שטרודל הוא שמה האירופי של המסעדה, אך בעליה הוא ערבי-חיפאי, דמות חיפאית מוכרת. היה נחמד לפגוש שם את המלצריות הערביות הצעירות: יפות, אופנתיות וחופשיות.

בוקר ערבי, משום מה, יצא שאת שתי ארוחות הערב עשינו גם כן במסעדות ערביות. הראשונה, בסמטאות הנמל עם מלצריות יהודיות-רוסיות; השנייה, בסטלה מאריס, בקצה ההר עם מלצרים ערבים. הצירוף הזה של ערבים ורוסים נראה לי משהו חיפאי אופייני, אולי בגלל הנטישה של צעירים יהודים רבים אחרי המשבר הכלכלי  בשנות השמונים והתשעים, וסגירת כמה ממפעלי התעשייה המובילים.

ערבי-רוסי? ביום שישי אחר הצהריים שוב יצא לנו קוקטייל כזה בחוף בת-גלים שאליו נשלחנו מדסק הקבלה במלון, כשביקשנו חוף קרוב ויפה. לא זוכרת אם שמענו שם מילה עברית אחת. המון דוברי רוסית עם המון ערבים בילו יפה ביחד. בתי, שביקרה בחיפה מספר שבועות קודם לכן, סיפרה כי בחוף שלהם שידרו כל הודעה בעברית-ערבית-רוסית-צרפתית. אהבתי לשמוע על הפתיחות, שלא נתקלתי בשכמותה במקומות אחרים.

בכלל, נראה כי חיפה היא ביתם הטבעי של הערבים החיים בה. לא פלא, אלה הם בני המשפחות שלא ברחו במלחמת השחרור, הם בוודאי וותיקים יותר מרוב היהודים החיים בעיר. שאלת מעמדם האמיתי והרגשתם הסתובבה אצלי בראש כל זמן שהותנו שם. ברור לגמרי, שהם שונים מכל הערבים המכונים 'ישראלים', ללא ספק, אנשים אחרים מערביי איזור ירושלים.

ובימים הטובים הקרבים, הימים לאחר חילופי השלטון, נראה לי שזו אחת השאלות שכדאי לתת עליה את הדעת. אי-אפשר היום להתעלם ממשקל הערבים באוכלוסיה בישראל – כחמישית מסך הכל. אי אפשר להתעלם גם ממצבם ההשכלתי והתעסוקתי, וריכוזם בענפים מסויימים כגון בריאות, ובמקומות עבודה כגון הדסה ירושלים. ואם אלה הן העובדות, חייבים לחשוב מה זה אומר. מודל של חיים ביחד? מודל בינלאומי? בינלאומי כמו חיפה? בינלאומי יותר מאשר כל מקום אחר בישראל.

***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s