שבת לפנות ערב, סיבוב רגלי בטיילת השכונתית. ישר בהתחלה, בקצה הדרומי-מזרחי, נפלה עיני על עמוד החצב הראשון. קטן, סגור, נמוך, נראה כמי שבקע מהאדמה באותו יום. לידו, גיליתי עוד שני עמודים אחים, זה הכל. נזכרתי, שבפייסבוק ב-20 ליולי, חזיתי פריחת חצבים קרובה. אותו יום מעונן ולח, יום אופייני לגאות הנילוס, והנה, החצבים כבר פה.

כל שנה הם כאן, בערך בתאריך הזה. פריחתם תמיד מתחילה בקצה הדרומי-מזרחי של הטיילת. היא מתקדמת לאטה, במשך חודש, אל הקצה המערבי. חודש לוקח גם עד שמגיעה פריחתם של חצבי חצרנו. כל שנה אותו דבר, כל שנה בסדר זה. מדוע? אולי מפני שפינת הטיילת הדרומית-מזרחית הכי פתוחה לרוח, ולרטיבות שבאה איתה, אולי מסיבות אחרות. מה שבטוח, יש סדר, יש חוקי פריחה לחצבים.

יש חוקים גם בכלכלה. הגעתי לכלכלה, כך נדמה לי, מתוך סקרנות לאותם חוקים. והנה, לאחרונה, נהיה אופנתי לכתוב שאין חוקים, חוקי הכלכלה נשברים. כבר מספר שנים רואים אינפלציה מזערית ברוב מדינות העולם המתועש, ולצידה, בכמה מהמדינות, שיעור אבטלה נמוך.

לא למדנו על עקומת פיליפס, קשר הפוך בין אינפלציה לאבטלה? למדנו-למדנו, קשר כזה נמדד  בשנות החמישים, אך איש לא אמר שזה הקשר היחיד האפשרי, שתוספת עוד משתנים לא תשנה את המשוואה. ומה שנוסף, מאז שנות השמונים, הוא גלובליזציה מואצת ויבוא ניכר של מוצרים זולים בתכלית. יבוא זה ממתן את האינפלציה. אז לכלכלה יש חוקים, הם רק מורכבים יותר ממה שלמדנו בשנה א'.

והיום, בשנה-לא-יודעת-איזה בדרכי המקצועית, אני מרגישה קרובה יותר לטולסטוי-דוסטוייבסקי-תומס מאן מאשר למודלים כלכליים סגורים. מה, הסופרים לא מנסים להבין את הכלכלה? הם רק יודעים מראש כי מספר המשתנים בכלכלה-חברה הוא אין-סופי.

בתוך זה, מנקרת עין מורכבות הכלכלה הפוליטית. פתאום, בבירור, הכלכלה הפוליטית קמה לתחייה. ראש ממשלת בריטניה, בוריס  ג'ונסון, מתעקש על ברקזיט בסוף אוקטובר, אף ללא הסכם עם האיחוד האירופי. במקביל, הוא בכל זאת מנסה להשיג ברקזיט הגיוני. ג'ונסון ידוע כמטורף במידת-מה, אך לא טיפש כלל. האם הוא ישיג את מבוקשו? זאת השאלה בבריטניה כרגע.

האם זאת כלכלת אין-חוקים? או כלכלת חוקים ומשמעותם הפוליטית. על אותו עניין מתלבט עמיר פרץ עכשיו. הוא מרגיש שכמה מהחוקים השתנו, הוא מנסה ללמוד את חוקי הכלכלה-חברה החדשים. בא אהוד ברק, ומתכוון להכתיב למפלגת העבודה את האין-חוקים, סגנון סיירת מטכ"ל. מפלגה היא לא סיירת, האם משהו טוב יכול לצאת מזה?

אני מאמינה בכיבוד חוקי טבע ישנים, אני מאמינה בשמירה על נאמנות והוגנות. עמיר פרץ, אורלי לוי – שניהם אנשים הגונים. גם אם המהלך שלהם לא מבטיח את הגאולה, הוא לא ימוטט את העבודה בקרוב. אולי נלמד ממנו משהו על העולם החדש. אולי עקב הצניעות, נמצא את עצמנו פתאום בתוך החוקים החדשים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***