היא אישה, היו"רית היוצאת של קרן המטבע הבינלאומית, והיא אינה כלכלנית כלל. ב-2011, לאחר שמונתה לתפקידה, היא אמרה ככה: "אינני כלכלנית מהשורה הראשונה, אני יכולה להבין כשאנשים מדברים על זה, יש לי מספיק הבנה בשביל זה ולמדתי קצת כלכלה, אבל אני לא כלכלנית סופר-דופר".

שמתי לב לעובדות אלה עכשיו, עם שתיקתה המביכה בעקבות השקת הליברה, המטבע הדיגטלי המתוכנן של פייסבוק ושותפותיה. גם התיחסותה הרפה למטבעות הדיגיטליים הישנים העלתה אצלי סימני שאלה. והנה, הדברים נאמרים, היא אישה במועדון גברי סגור, היא לא כלכלן סופר-דופר.

היא קודמה לתפקידה בקרן על ידי איש ימין, נשיא צרפת ניקולה סרקוזי, לאחר ששירתה כשרת אוצר בתקופתו. היא הייתה שרת אוצר אישה ראשונה בקרב מדינות ה-G-8, גם שם זכתה לשבחים. קריסטין לגארד היא ללא-ספק אישה מוכשרת, תקשורתית, מנהלת משא ומתן טובה. עם זאת, נראה די ברור שהיא לא הדמות שקיינס חלם עליה בברטון וודס, בעת הקמת קרן המטבע הבינלאומית.

לגיטימי להוסיף ולשאול אם היא הדמות האידיאלית לתפקיד הבא: נשיאת הבנק האירופי המרכזי. קודמיה היו שלושה גברים כלכלנים-מומחים. וברקע, נזכור את מינויו של המשפטן הלא-כלכלן ג'יי פאואל לנגיד ה'פד' – הבנק המרכזי האמריקאי – אחרי אישה, כלכלנית ידועה, ושורת מומחים בתחום. כן, משהו קורה במינויי בכירים בתחום המוניטרי.

נתחיל במינויה של אישה לתפקיד גברי, מה הוא אומר. מצד אחד, הישג במאבק ההכרה הנשי; מצד שני, אולי רמז על חיפוש של מישהו לא חזק מדיי. כך בקרן המטבע, כך גם בבנק האירופי המרכזי. נוח להם – לאלה שמניעים את המינוי, בעלי התאגידים העולמיים ודומיהם  – שתהיה שם אישה. מישהי שתתקשה למצוא את עמיתיה המקצועיים בעת צרה.

נחזור לקיינס, בברטון וודס הוא חלם על הידברות ותיאום בין ממשלות. ממשלות, לא אנשי עסקים. קיינס לא היה אדם תמים, הוא הכיר היטב את הכוחות המכוונים את הכלכלה. חזונו החזיק מעמד קרוב לשלושים שנה, והחל להתערער בראשית שנות השבעים. אז, בהשראת מילטון פרידמן, ביטל נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון את בסיס הזהב לדולר. מאז, ובמיוחד משנות התשעים, שערי המטבעות הבינלאומיים מתנדנדים איך שבא להם, כמעט ללא תיאום בינלאומי, וללא יעד ברור.

האירו, המטבע האירופי המשותף, והבנק האירופי המרכזי, הוקמו במידה רבה על מנת לענות על בעיה זו. ושלא ברוח ברטון וודס, הם הפקיעו את השליטה מיד האמריקאים, והעבירו אותה לידי גרמניה – מדינת אירופה החזקה. אפשר לראות כאן סגירה מעוררת מחשבה של מעגל, שהחל בשאיפת ההשתלטות של גרמניה במלחמת העולם השנייה. האם זו הדומיננטיות הגרמנית המופרזת, או כוחם של אנשי עסקים פרועים? כך או כך, הפוליטיקה האירופית מגלה התנגדות לאיחוד המוניטרי, בהתחזקותן של מפלגות ימין לאומיות ולא-דמוקרטיות.

למקום הזה, נכנסת עכשיו לגארד האישה-הלא-כלכלנית, ונשאלת השאלה מה היא תתרום. מה היא תעשה ביוון, שעדיין סובלת משיעור אבטלה של 18%. אמנם שיפור מה-27.5% של 2013, אך עדיין נדרשת הבנה. איך היא תתייחס לברקזיט? לכאורה, קפריזה אנגלית לאומנית, אך גם ניסיון לפתור בעיה מציקה.

ועכשיו, מטבע-על דיגיטלי. דבר הליברה על תיאום עולמי ודמוקרטיה. לא חזונות קיינס על תיאום בין מדינות ואחווה, אלא חלומות השתלטות של חברות ענק. ובהקשר זה, אולי נשאל מי עומד מאחריי מינוי לגארד לנשיאת הבנק האירופי המרכזי. לי, משום מה, התשובה נראית ברורה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***