היא נעלה נעליים מנומרות לביקור אצל המלכה, זה ייגמר בבכי. כך אמרו זו לזו שלוש גבירות אנגליות אופייניות בעת שתיית תה אופיינית לכבוד מינוי תרזה מיי לראש ממשלה. מסורת של מאות שנות שלטון בריטי לא מכזיבה. אני, נכדת השטייטל, טעיתי. נעלי נמר נגד התרגשות, אמרתי וכתבתי. נעלי נמר למען טיפת קלילות. היא בת של כומר, הוספתי, אשת מחויבות מוסרית וערכית.
מיי התחילה בגדול. Brexit means brexit, היא הכריזה לשומעיה. לכאורה, היעילות האנגלו-סקסית הצפויה, אך בסוף, שום דבר. הוגי הברקזיט ומיישמיו בכל השלבים לא ידעו מה הם עושים. הם אמצו את מודל הגרקזיט, יציאת יוון, מהיוונים הנערצים עליהם. אלא שהים-תיכוניים הבינו מהר שעליהם לזנוח את 'יציאת אירופה' המיוחלת. האנגלים הגיבו בקצב הצפוני שלהם.
והנה, הם מוצאים את עצמם עכשיו, כמעט שלוש שנים אחרי אישור הברקזיט במשאל עם, מחכים לדד-ליין הבא, בסוף אוקטובר. מה הם עשו בינתיים? שום דבר, רק רבו והתפצלו בין תומכי ברקזיט למתנגדיו. ולא שתומכי הברקזיט ידעו מראש איך הוא יכול להיות אפשרי. הברקזיט במהותו הוא ביטוי של בריטניה השמרנית. בריטניה של Brexit means Brexit לא מסוגלת לחבר בין סיסמה לתוכנית פעולה פרטנית.
לא רק בריטניה השמרנית, גם תקופה, גם איחוד אירופי שעוד לא קולט שהוא חייב להקשיב ולנהל משא ומתן אמיתי. ה'כן' בברקזיט לא היה מקרי, מיליוני בריטים זועמים על חורבן ביתם מאז מרגרט תאצ'ר, חיסול המגזר היצרני, ותפישת מקומות העבודה שנותרו על ידי מהגרים. אבל כל אדם הגיוני מבין שזו בעיה גדולה מדי ומורכבת מדי על מנת להיפתר במשאל עם וברקזיט. כל אדם הגיוני? לא דייויד קמרון, ראש ממשלת בריטניה לפני מיי. טוב, וודאי לא רק הוא, הברקזיט הוא ביטוי של בלבול ורדידות התקופה, הברקזיט הוא ביטוי של כל מה ששקרי באיחוד האירופי.
איך מחליפה של מיי ימצא לנו נוסחת ברקזיט נכונה, בזמן הקצר שנותר עד סוף אוקטובר? לא ברור. מה שנותר לבריטניה עכשיו הוא ביטול הברקזיט, בינתיים. את שאיפתה להיפרדות מהאיחוד האירופי, היא תוכל להגשים רק בהדרגה ובאיטיות. בריטניה צריכה להתוות לעצמה מסלול פרישה ריאלי. לפני הכל, עליה להחליט מה היא עושה בגבול בין אירלנד הצפונית, האיזור השייך לה, לאירלנד העצמאית. גבול זה פתוח עכשיו, ולא יכול להישאר כך אם בריטניה שואפת לשליטה מלאה בבחירת הנכנסים אליה.
הברקזיט הוא נושא שאני טוחנת כאן, מאז הוחלט עליו ביוני 2016. רק לאחרונה הוא מתבהר לי. אין מה לעשות עם הברקזיט הנוכחי, הוא משקף רגשות מוצדקים, אך הוא מוגדר מראש באופן רע. אולי משום כך תרזה מיי סיימה את הכרזת פרישתה בעווית בכי, אולי לקראת הסוף היא תפשה. היא התכוונה לטוב, היא בריטית נאמנה, אבל לא היה לה מושג. היא נעלה את נעליה המנומרות וקיוותה. היא באופן החד ביותר נכשלה במשימתה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
ואני אחזור על דברי כמו קאטו הזקן
מי יגל עפר עייניך ג'ון מיינרד קיינס
אהבתיאהבתי
Sivan
ושאני אגיד מילה נגד?
אהבתיאהבתי
לא תאמיני אך יש משהוא במסורת הבריטית השמרנית שתפתיע גם אותך ..שששמחת על הנעליים המנומרות.. גלוסקא שהיה השליש הצבאי של הנשיא הרצוג התארח לארוחה עם הנשיא אצל אותה אליזבת המלכה. הוא לא האמין למראה עיניו אך המלכה זרקה אוכל לכלבלב שלה שהתרןצץ מתחת לשולחן. אחר כך סיפרו לו שזו מסורת עוד מתקופת הכלבלב של המלכה ויקטוריה. ….
אהבתיאהבתי
אני כתבתי זאת .למה כתוב משתמש אנונימי.פנינה סופר
אהבתיאהבתי
גם אני לא מאמינה ברגע זה. טוב, בריטים.
אהבתיאהבתי
פנינה,
לא יודעת, אולי שכחת לציין שם.
אהבתיאהבתי
כשהתעדכנתי אתמול בפודקאסט המוצלח BBC Woman's Hour שמעתי בתוכנית של ה-18 במאי על דוח האו"ם בנושא עוני. מסתבר שבריטניה קיצצה ב-44% את הוצאותיה על רווחה במהלך תקופת שלטון השמרנים. כתוצאה, מספר מנות החירום שחולקו ב"בנקי מזון" עלו מ-26,000 לשנה עד מעל 1.3 מיליון לשנה.
רשת הביטחון החברתית חוררה לחלוטין תחת הנהגתם.
תרזה מיי אחראית לזה – גם כראש ממשלה וגם לפני כן.
היא היתה שרת הפנים שהנהיגה את מדיניות הקשיית התנאים לכל מי שנמצא שם ואינו אזרח – אבל לא עזרה בכך כלל למצבת המשרות הפנויות שמתאימות לאוכלוסייה המובטלת. חסרות במערכת אחיות ומיילדות, רופאות ומהנדסות – אבל הממשלה השמרנית העלה בצורה מהותית את מחיר רכישת ההשכלה.
מראיין ציני מאוד מערוץ החדשות סקיי ניסה לנצל את דמעותיה (שהערוץ שלו הקפיד לשדר) כדי לבקש רחמנות עליה מ-Owen Jones, המראיין הציני ביקש ש"יחשוב על האנושיות" – אבל ג'ונס ענה לעניין שהוא חושב על האנושיות של קורבנות המדיניות שלה: היא לא בכתה על כל הרוגי מגדלי גרנפל (שעלה באש עקב חיפוי בחומר דליק, שלא נתפס בזמן כי הממשלה קיצצה את המפקחים); היא לא בכתה על אלה שחייהם פורקו עקב הגלייה בלתי-חוקית (דור Windrush) ולא על אלה שמשפחותיהם נהרסו עקב מדיניות ההגירה המוקשחת. היא לא בכתה על הסטודנטים בפוטנציה, שלא יכלו ללמוד כי שכר הלימוד הועלה פי שלוש, ארבע, תשע בשנה אחת.
אז הוא לא יבכה עליה. (וגם אני לא.) היא בחרה את דרכה. עם או בלי ברקזיט, היא לקחה צד, הצד שלה יוצא רע מאוד.
—
ולגבי המה-הלאה של ברקזיט? המונח לא היה מוגדר-היטב אפילו כשהתחילו לדבר עליו. עכשיו זה הרבה יותר ברור: התוכנית היתה לצאת מכל ההסכמים בו-זמנית, ואז להיכנס למשא ומתן פרטני על כל תחום בפני עצמו, מתוך תקווה עמומה שכולם ירצו בהם כפרטנרים.
אבל אחרי הבלגן שהם עשו עם הברקזיט, אמינותם בוזבזה. ומה עוד יש לאקס-אימפריה להציע? טלויזיה טובה? ייאוש נוח, כל עוד לא רוצים ירקות (שמגדלים באירופה), יין (כנ"ל), תרופות (גם זה), ומגזר כלכלי מפואר?
וזה הולך ונהייה אישי יותר עבורי: בתי עוברת לשם לשנת הלימודים הבאה. אני מקווה שיהיו עבורה ירקות.
אהבתיאהבתי
קיצור תולדות הזמן…
כמה משפטים בזרימה חפשית ובלתי במוקרת.
לפני מאתים וכמה שנים המהגרים לעולם החדש קצו בשלטון שמעבר לאוקיינוס והקימו ישות מדינית חדשה. ראו והבינו שיהיה קשה לאגד הכל במדינה אחת והקימו אגד מדינות, ברית של ארצות באמריקה… ארה"ב.
באירופה המשיכו במסורת, להתקוטט תוך סיוע להאטת התפוצצות האוכלוסיה.
במחצית המאה העשרים הבינו שהגזימו ומאז הם מנסים לעשות משהו.
עוד הם ראו שהמהגרים ההם שמעבר לים הצליחו מאוד במעשיהם וגם סייעו לאירופאים, פעמיים, לחדול מהקטילה. אלם אחרי שהמהגרים ההם חילצו את האירופאים בפעם השנייה והאירופאים הבינו שזה ייגמר בשליטה אמריקאית, הם – האירופאים – החלו בניסוי של חיקוי, יצירת ארצות הברית של אירופה.
רק מה, האירופאים הם לא מהגרים (מה שמשתנה במהירות בשנים האחרונות, אבל זו אופרה אחרת) ולכל קבוצה שם יש מסורת והמון גאווה וגם פערים בין הקבוצות (המדינות, העמים) אז הפערים לא כל כך מצטמצמים לכדי הכלה. על כל אלה פרוסה שיטה חברתית כלכלית שאפשרית, בינתיים, בארה"ב. המהגרים שם ממשיכים להגר בתוך ארה"ב בין המדינות ללא הפרעה ובהבנה שזה הסדר הטוב.
האירופאים ממשיכים לנסות ויש שם מי שמשלמים את המחיר.
הבריטים סובלים מכך שלא התמידו במסורת של קלמנט אטלי.
אהבתיאהבתי
שונרא,
גם אני מאחלת לבתך ירקות בשנה הבאה, כל טוב והצלחה בלימודים ובכלל. תני לי לרחם קצת על מיי, הגיל עושה את שלו ואני פחות שיפוטית. אני רואה לנגד עיניי את הבית שבו היא גדלה. אני מאמינה שמבחינתה היא התכוונה לטוב. וכן, היא לא הבינה ולא תבין.
אהבתיאהבתי
לקסי,
מזדהה עם הזרימה החופשית שלך. הבריטים כמעט אבודים כעת. מאחלת להם מנהיג טוב שיבין מה זה ברקזיט. רק יבין כמה זה מורכב, וירגיע.
אהבתיאהבתי
תודה על האיחולים!
ואני מנסה לנסח מה הבעיה שלי עם לרחם קצת על מיי – וכשאני מחפשת לכך מלים, מסתבר שבאמת שיש לי בעיה עם זה. אולי כי זה לבחור את הצד עם כל הכוח ולמחוק את הרגשות והשאיפות של אלה שהצד עם כל הכוח ניסה לדרוס.
היא לא "אשה מבוגרת שניסתה בכל כוחה להעפיל לפסגה ופגשה שם כישלון" אלא "אשה מבוגרת שבילתה קריירה שלמה בלצעוד על אחרים, בלטפס על שאיפותיהם, ולאחר שהגיעה לעמדה החזקה ביותר שיש נתקלה במגבלות האפשר בתחום עיסוקה."
ואכן, בבריטניה של היום יש המון בעיות. חלקן קשור לאמונה שפעם היה שם עם הומוגני ואז הגיעו המון זרים ופתאום אין – וזה סיפור שאינו קשור למציאות. באיים הבריטיים יש אנשים מקבוצות אתניות רבות ושונות. היסטורית היו גלי הגירה רבים, כולל בתקופת האימפריה הרומית, הפלישות מדנמרק ונורווגיה שהותירו משקעים ואנשים, הפלישה הצרפתית (ב-1066 וכל הפלישות לאחר מכן), וכל הסחר הבינלאומי, כי עם כסף באים אנשים. כשבריטניה החליטה להיות אימפריה, הקולוניות שלחו אנשים בחזרה אל לב האימפריה וגם הם נשארו מדי פעם.
הסיפור שמיי (ותומכי ההיפרדות) מנסים לספר אינו סיפור אמיתי אלא אידיאל. אידיאל המתעלם מכך שאנשים נעים על פני העולם, ביחידים ובקבוצות, מאז ומתמיד. אין מקום הומוגוני. הניסיון להצמיד לכל אדם מקום המיועד לו – בזכות אבות – נידון מראש לכישלון. כמו שאומר טום סטופארד במחזה הנפלא שלו, Arcadia, אפשר לערבב ריבה לתוך פודינג – אבל אי אפשר לערבב את הריבה "החוצה", אחרי שערבבנו. כל הפוליטיקה המנסה להתכחש לכך ולשמר את חלוקת המשאבים לפי מפתח אתני לא תצלח.
אהבתיאהבתי
shunra
מה לעשות, יש בין שתינו גם אי הסכמות. אני מכירה את הסיפור האנגלי, מכירה סיפורי הגירה בכלל. כל גל הגירה עם הסיפור שלו, לא יכולה לעשות הכללות. כנראה שהפעם זה יותר מדי לאנגלים, צריך להבין את זה דרך רגש. לכן הברקזיט, למרות שמלכתחילה היה ברור שאין להם דרך מוגדרת. כן, אני מרחמת, גם על תרזה מיי, למרות שדעותיי – כמו שאת יודעת – הן בקצה השני במידה רבה.
אהבתיאהבתי