הבאתי את היוגורט ההוא, לא היה היוגורט שלנו, צעק לי אישי כבר בכניסה לבית עם השקיות. היוגורט ההוא, שכבר ביקר אצלנו בטעות  פעם אחת, הוא יוגורט של מחלבה מתחרה, לא של תנובה. אריזה שנראית כמעט אותו הדבר, זה בוודאי אומר הרבה, אך הטעם לגמרי שונה.

יום למחרת, השקעתי בלימוד הפרטים. יוגורט תנובה, 1.5 ליטר, 6.5% שומן, לא כתוב שום דבר מעבר לזה. אני מניחה, שלא צריך לפרט את המובן מאליו: חלב וחידקים מתסיסים. על מיכל היוגורט החלופי, 1.5 ליטר, 4% שומן, מופיעה המגילה הבאה: חלב מפוסטר, שמנת, אבקת חלב, חלבון חלב בתוספת חידקי יוגורט. אין פירוט של החלוקה בין הרכיבים.

אז מדוע המרכול שלנו מעדיף להחזיק את היוגורט ההוא, ולא את היוגורט שלנו? הוא מוכר אותו ב-13.90 שקל, יוגורט תנובה נמכר ב-16.90 שקל. הרשת הזו לא מגדירה את עצמה כרשת זולה. אנחנו קונים בה משום שהיא רכשה את מגה, שקודם לכן רכשה את קואופ, שם היינו במקור. לא הייתי מתעכבת על הסיפור, לולא כתבת עיתון שקראתי באותו שבוע על קשיי המימון של רשת האם של המרכול שלנו. הם, כנהוג במקומותינו, לוו לא-מעט לצורך הרכישה. כעת הם מתקשים לעמוד בהחזרים.

לא אייגע אתכם בכל פרטי התארגנותם מחדש: שיווק ככה, מימון ככה וככה. מה שתפש את עיני הוא הפיתרון המקובל מדי אצלנו של פנייה לזול, כדי למשוך את ההמונים. אני, לעומת זאת, עומדת להחליף מרכול בגלל חמאה ויוגורט זולים מדי.

התחלנו לאכול יוגורט כל בוקר בהמלצת רופאת המשפחה. אם יוגורט הוא תרופה, אני מוכנה לשלם עבורו עוד כמה שקלים כל חודש כדי שיהיה טעים ובריא. ושלא תבינו מכאן שהיוגורט שלנו הוא הכי יקר. נתפשתי אליו דווקא משום שהוא הכי בסיסי, בלי תוספות לא-ברורות, ובמיכל הכי גדול והכי פשוט שיש.

סיפור היוגורט שלנו מתקשר אצלי לסיפור החמאה מלפני שבועיים. חמאת יבוא מגרמניה, שנחתה באותו מרכול, במקום חמאת תנובה שנעלמה מאז ולא חזרה. כדאי לשים לב לקשר בין סיפורי רשת המרכולים, לסיפורי המוצר, לסיפור הבעלות על תנובה. הסיפור הגדול הוא של רשתות מרכולים העוברות מיד ליד בעידוד הממשלה, של תנובה שנמכרה לסינים, ושל למי-אכפת מענף החלב ומהחקלאות בישראל.

סיפור כזה, במפורש סיפור, לא מודל מתימטי, נקרא כלכלה מוסדית – הקשר בין מבנה המשק לכלכלה. לא סתם הקימו את תנובה ב-1926, על מנת לתמוך במשק החלב שאז נולד בהתישבות העובדת. לא סתם הקימו רשת שיווק בשם קואופ, על מנת למכור מוצרים טובים ולא יקרים מדי לעובדים שרכשו את המניות. שני הארגונים היו שייכים לחברת העובדים ההסתדרותית.

מכאן, נדמה לי שמצטייר מסלול התיקון. חזרה לכלכלה מוסדית, חזרה לבעלות ישראלית על תנובה. חזרה למעורבות ערכית של המדינה בחקלאות. חזרה לאיכות, לא קשקושי מותגים, במוצרי הצריכה היומיומיים. והעיקר, נסיגה מהזול. זילות המחיה היא ערך הרסני לא-פעם.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***