הוא נולד בייסורים, ב-2012, הגרקזיט היווני. בעיצומן של עסקות חילוץ פיננסי אימתניות, נבחר אלקסיס ציפראס לראש האופוזיציה במדינה. כמה מעמיתיו החלו לחלום לצדו על הגרקזיט – גריק אקזיט – עזיבת מטבע האירו, וחזרה לדרכמה היוונית.
שמירת המטבע הלאומי היא רעיון נפלא, היא מגבירה את עצמאותה הכלכלית של מדינה. אך עזיבת מטבע חזק, בעת חובות וחילוצים, היא סיפור אחר. סביר להניח, כי שותפות יוון לאירו היו מתנגדות לעזיבתה, ומהי בשבילן הדרכמה הסנטימנטלית שלה. על כן, כאשר מונה ציפראס לראש ממשלה ב-2015, הוא לא פנה לגרקזיט. במקום זאת, בחר להבטיח מחיה צנועה להמונים, בעזרת עסקות לא-משמחות ווויתור על גאווה לאומית.
ציפראס הוא עדיין ראש ממשלה. מה שמעיד על הבנתו בהנהגת המונים וביחסים בין מדינה ענייה לארגונים בינלאומיים חזקים. מי שכנראה מבין פחות ממנו, הם שליטי בריטניה ואזרחיה. הם, מתוך זיקה רומנטית לחלום החירות היווני, הצביעו בעד הברקזיט (בריטיש אקזיט) במשאל העם של יוני 2016.
במישור הערכי והתיאורטי, אין ספק, הבריטים צדקו. אם 'השרברב הפולני' הפך למטבע לשון באנגלית הבריטית, זה אומר שבריטניה שקועה בבעית מהגרים. נוכחות ה'פולנים' ניכרת בעיקר במשרות של עבודת כפיים. היא מקשה את המכה שמעמד העובדים הבריטי חוטף מאז שנות השמונים, עידן תאצ'ר. על כן, התגובה "אנו רוצים להיסגר, רוצים לשלוט בכניסת זרים" נראית הגיונית. אבל שוב, כמו ביוון, זו בריטניה מול האיחוד האירופי כולו.
בריטניה, מלכתחילה, שמרה בתבונה על השטרלינג שלה. בריטניה אינה ענייה ואינה עמוסת חובות. אך יש לה בכל זאת נקודת תורפה: קו הגבול בין אירלנד הצפונית האנגלית לאירלנד החברה באיחוד האירופי. קו הגבול הזה היום אינו מסומן, ומאפשר מעבר חופשי של סחורות ואנשים. כל עוד שקו זה, בן מאות הקילומטרים, לא ייסגר, לא תהיה לברקזיט משמעות.
ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, הציעה את ה'בקסטופ' – חופש בקו הגבול עד לחתימת הסכם סופי. אך זו בעצם שמירת הקיים בשם אחר, לכן תומכי הברקזיט מתנגדים לה. ומנגד, משיקול פוליטי, רבים מתושבי האיזור לא רוצים בהחזרת הגבול, היא, בעיניהם, דרך חזרה לאלימות שהייתה שם.
בשלב זה, נדחתה בפרלמנט הבריטי, ביום ו', גירסתה השלישית לברקזיט של תרזה מיי. בריטניה לא תעזוב את האיחוד ללא הסכם, יש לשער. היא כנראה תבקש עכשיו ארכה משמעותית יותר להתלבטות מהימים הספורים שעוד נותרו לו.
באיחוד האירופי, כך רבים מרגישים עכשיו, זורמים זרמים לאומיים רבים השואפים להתבטא. סיפורי יוון ובריטניה ממחישים כי רשויות האיחוד, וגרמניה בראשן, לא יקלו עליהם.
על כן, נראה לגמרי ברור כי מסלול האירו-אקזיט הישיר הוא לא זה שייבחר בהמשך. עזיבת האיחוד הבאה תוכן מראש בחשאי ובהדרגה. ועם כל יתרונות הכוח של האיחוד, ברור שגם הוא ייאלץ ללמוד להתגמש. אחרת, מה שנחשב עד כה בטעות לסכסוך כלכלי עלול להפוך למלחמה רב-לאומית, בסגנון שעוד לא היכרנו.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
אני מנסה להבין את הפסקה האחרונה שנשמעת קצת מופרכת…
תוכלי לשרטט תרחיש דמיוני אך שומר על מראית עין של פוטנציאל סביר למימוש לעזיבה חשאית את האיחוד או מלחמה רב לאומית בעקבות רצון לעזוב?
אהבתיאהבתי
הקהיליה האירופית – ובהמשכה השוק המשותף ו"גוש האירו" – קמו בהמשך למלחמת העולם השנייה.
הם קמו בעקבות ההבנה שכלכלה צומחת שאין עימה ריסון של החזקים תביא לפעירת פערים גדולים מדי ובעקבותיהם מלחמות וחוזר חלילה.
מצטער שאני ממשיך להיתלות באילנות גבוהים כקאטו הזקן…
ולהמשיך להזכיר את מנגנון הריסון התקף שהיה זה שעוצב בהסכמי ברטון וודס.
ההון העולמי ותומכיו באקדמיה "האוסטרים" ובעקבותיהם פרידמן ואסכולת שיקגו ניצלו את מצב ברוח האנטי קומוניסטי של המלחמה הקרה והסתערו על מנגנון הריסון.
שרשרת מנהיגים חסידי הון-ולא-עבודה – ניקסון-ת'אצ'ר-רייגן – השלימו את המהלכים.
מנגנון השוק המשותף והמטבע האחד עוצבו כבר ברוח החדשה הזו שמקדשת הון ומחללת עבודה, בניגוד לרעיונות של הוגי הקהילה האירופית.
לאלה נוסף התבלין של תחרות אירופה וגוש האירו מול ארה"ב והדולר והסלאט הושלם.
ואז הופיעה מרקל שבאה עם זכרונות מזרח גרמניים אל "גן עדן" ברוח ת'אצ'ר רייגן ומהלך הון-לא-עבודה הושלם.
הסלאט הזה הוא רעיל ליוונים בדרום ולאנגלים בצפון.
מה יהיה? כל עוד נחיה, נראה.
אהבתיאהבתי
נו, מסתבר ששאלות מורכבות כמו קשרים של מדינות עם האיחוד לא ניתן לפתור במשאל עם של כן או לא. במקום לפנות שוב לעם לבקש עזרה לצאת מהסבך, הפוליטיקאים הבריטים מביכים את עצמם ובראשם תרזה מיי הכושלת.
אהבתיאהבתי
לקסי,
מסכימה איתך ועם הנחיה-נראה שלך. בשיחות עם בני משפחה וחברים, הרבה אנשים מרגישים איום תלוי באוויר. איך הוא יתממש? מי יודע.
אהבתיאהבתי
גיל,
מסכימה עם הבחנתך שלא משאל עם יפתור פה את הבעיה. נדמה לי שהבעיה היא בכך שאין בין חברי הפרלמנט הבריטי אחד שיוכל לומר מהו 'ברקזיט'. זו לא תרזה מיי, המסכנה, אולי התמימה. זו הדרך שהם קפצו לממש רעיון, בלי לבדוק קודם לכן מה הוא אומר.
אהבתיאהבתי
תמר, כאן בדיוק נעוץ הכשלון שלה. היא החליטה בעצמה את סוג הברקזיט שיהיה בלי להתייעץ עם אף אחד ובלי לשנות שום דבר אחרי שהיא סופגת תבוסה אחרי תבוסה בפרלמנט. דווקא התהליך שמתרחש עכשיו שבו הפרלמנט מנסה להגיע להסכמה כלשהיא הוא מצוין, רק שהוא מתרחש בערך שנתיים אחרי שהיה צריך להתקיים.
אהבתיאהבתי
גיל,
אני בטוח לא עובדת אצל תרזה מיי, רק עוקבת ומנסה להבין. מתגובות שאני קוראת, אני רואה שלרוב הפוליטיקאים אין מושג מה זה ברקזיט, ומה עושים. אני מקווה שיגיעו להסכמה נבונה, שמבחינתי אומרת לעכב את התהליך.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שהיא לא האשמה היחידה, אבל היא הלכה על כל הקופה עם העסקה שלה ולא מתפשרת וזה מוביל למה שקורה היום. סביר שתהיה ארכה ארוכה שבה יהיו או בחירות או משאל עם נוסף. לפחות עכשיו אנשים יודעים פחות או יותר מה האלטרנטיבות ועל מה נלחמים כאן כך שיש לקוות שיצא משהו סביר בסוף.
אהבתיאהבתי