למה אני חוזרת אליו כל חצי שנה? דו"ח OECD הוא שעמומון מעצם הגדרתו. דו"ח של ארגון כלכלי גדול – 35 מדינות, פוליטי – הוקם במקביל לנאט"ו, מוטה ארה"ב והאיחוד האירופי – מה כבר אפשר לצפות? ועם זאת, הכפילות החבויה בו תמיד מרתקת. מצד אחד, ברור שארגון כזה יתנהג יפה. מצד שני, לא יתכן שהם לא קולטים לפחות חלקית מה קורה, כמו כולנו.

הנה, לדוגמה, כותרת מאמר העורך. קראתיה שלוש פעמים עד שהסתדרה לי: "הצמיחה נגעה בשיא: אתגרים בהכוונת נחיתה רכה". כן, הצמיחה העולמית הממוצעת עדיין קרובה ל-4% לשנה, שיעורי האבטלה במדינות רבות נמוכים מאשר היו לפני משבר 2008, והאינפלציה עומדת על שיעור ממוצע של קצת יותר מ-2% לשנה. אבל, מה זו צמיחה גלובלית? כולנו יודעים שסין התורמת לא-מעט לצמיחה זו היא חשאית ומתוחכמת, וכלכלתה  בהאטה. כולנו ערים להפחתה בספירת הלא-מועסקים עקב תיקוני מדידת האבטלה של האו.א.סי.די. כולנו ערים גם לתרומת הגלובליזציה – יבוא מוגבר ממדינות זולות – להורדת האינפלציה, עד מתיי היא תימשך, עד מתי היא עוד תשפיע?

כל השאר, שאינו בגרעין המספרי של מה שמה שנוהגים לכנות 'נתוני יסוד', לא משהו. הסחר וההשקעות הבינלאומיים שרויים בהאטה, ושווקים מתעוררים רבים מתנסים בבריחת הון החוצה אל השווקים הוותיקים, ובהיחלשות מטבעותיהם. כמה מנתוני היסוד לא תומכים בנחיתה רכה, אלא דווקא מצביעים על משבר ההולך ומתהווה. וברקע, הברקזיט הלא-פתור, ומתחים מדיניים במזרח התיכון ובעוד מקומות רבים.

על כל אלה, אומר הפעם האו.אי.סי.די, המתנהג כידוע יפה: "אנו מפצירים במעצבי המדיניות לשקם את האמון בדיאלוג ובמוסדות הבינלאומיים". הביטוי 'מפצירים' מספיק כדי להבהיר את כוחו האמיתי של או.אי.סי.די, ואת מידת השפעתו על הסדר העולמי.

מגבלותיה הידועות של המדיניות המוניטרית, שהגיעה לקצה ברוב המקומות עם רבית אפסית, שולחים את הארגון למדיניות תקציבית. וכדרכו בקודש, הוא 'מדעי', ומציג בדו"ח שלו סימולציות לתוצאתה של מדיניות תקציבית מוצלחת. תמריץ תקציבי עולמי מתואם יהיה אפקטיבי בתגובה להאטה גלובלית חדה מהמצופה, אומרת הסימולציה, ומאיפה עם כל האופטימיות, הם הגיעו ל'האטה חדה מהמצופה'.

כותב הדו"ח, לורנס בון, כלכלנו הראשי של הארגון, קורא להשלמת האיחוד המוניטרי האירופי – אחד הפרוייקטים השאפתניים ביותר אי-פעם – על סף התפרקותו. בון מזכיר את אופיה של הצמיחה בעשורים האחרונים, המותירה אוכלוסיות רבות בחוץ, ומתבטאת בפערי הכנסות הולכים ומתרחבים. וכמובן, שאי אפשר לכתוב מדעי בלי הפיריון – מה יהיה עם הפיריון המואט. כמעט בסוף, בון קורא להגברת התחרות בשווקים – מה זו תחרות, התחרות שהביאתנו עד הלום.

ולסיום, המשפט הכי משכנע: "צעדי מדיניות טובים יותר, הבנויים על אמון ופתיחות גדולים יותר, נדרשים עכשיו יותר מתמיד על מנת ליצור משרות, לשאת את הצמיחה ולהעלות את רמת החיים." מהפה של בון, לאוזן מאזיניו במרומים. כל עוד שאו.אי.סי.די שר את השיר הזה, רק במרומים יתגייסו להושיע.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***