עוד מחאה – זה מה שחסר עכשיו?

אני מביטה באפודים הצהובים, ולא מבינה מה הם רוצים להשיג עכשיו. לבלום את עליית המחירים? את העלייה הזו? את עליות המחירים בכלל? זה לא שאני בעד עליית מחירי הגז והחשמל, אבל אני שואלת את עצמי אם זו באמת הסוגייה לטיפול כרגע.

ניסיתי להבין באמצעיי הכלכליים המוגבלים. בין 2012 ל-2017, קפץ השכר למשרת שכיר בכ-12%, קצת יותר מ-2% לשנה. זה בוודאי דוחף את המחירים למעלה, אך עובדה היא כי בשנים 2014 עד 2016, מדד המחירים לצרכן ירד. ב-2017, הוא עלה מעט (0.4%), והשנה הוא יעלה בקצת יותר מ-1%. זה החשמל? זה הגז? ברור לגמרי, שאלה גורמים נוספים וחשובים יותר.

חיפשתי איך לרענן את זכרוני בקשר בין גורמים חיצוניים שונים למדד המחירים לצרכן, לא מצאתי לוח בסיסי טוב בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שכר, מחירי אנרגיה, שער החליפין של השקל ועוד – איך שינוים מתבטא במדד? לא מצאתי מקור מהימן לתשובה, ואני מקווה שאלה העוסקים בתחום יום-יום מחזיקים במקורות משלהם. סבר פלוצקר, בידיעות אחרונות, מצטט כלכלנים לא-ממשלתיים, המעריכים כי התייקרות החשמל, המים, ומוצרי המזון המדוברים תוסיף למדד 0.2% בשנה הבאה. על זה, ללבוש אפודים צהובים? לא פלא שלהפגנות בתחום הגיעו רק כמה מאות משתתפים.

אני כותבת את כל זה, משום שנראה לי שמשהו בסדר העדיפויות השתבש. הייתי יוצאת להפגין על היעדר לוח מהימן לחישובים האלה. ועל העובדה שנתוני כלכלת ישראל החזקה דלים יותר מאשר היו לפני עשרים-שלושים שנה. יש לכך סיבה טובה? תסבירו לי מדוע זה קורה.

אפשר כמובן לומר כי השלטונות לא מעוניינים שהציבור יטבע בנתונים. זה תמיד נכון, מדוע זה ממומש עכשיו. ובקצרה אומר, שהייתי הולכת להפגין על סוגיית המידע – היעדר נתוני רקע להחלטות כלכליות חשובות, ולא על תוצאותיה של החלטה אומללה אחת.

במצע תנועות השמאל לבחירות המתקרבות, כדאי לדעתי לדבר על המידע הכלכלי ההולך ומצטמצם, ואיך נותנים לזה לקרות. זה כמובן רק סעיף קטן במצע שאני מצפה לראות כבר זמן רב. מצע שמתמקד בשיטה, ולא בתוצאותיה הצפויות מלכתחילה. תשובה אחת לשאלה מתיחסת לשיטה הכלכלית של שלושים השנה האחרונות, שבמקום ללמוד את הכלכלה, מעדיפה למסור אותה לשוק. ואם השוק הוא מי שמנהל, לא הממשלה ולא הציבור שמאחוריה, אז לשם-מה צריך לדעת כל פרט.

המעבר משיטה כלכלית אחת לשנייה הקטין בהרבה את בסיס הנתונים שאיתו עובדים. אני זוכרת ספרי ענק של נתונים בכל משרד ממשלתי, רובם אינם קיימים היום. אם אין ממשלה שתובעת, ואין ציבור שהתרגל לנתונים שוטפים, אין גם מי שידרוש את ייצור הנתונים ואת שיפורם המתמיד.

מצחיק אולי, אבל בממשלה החדשה שתקום, אני מצפה קודם כל לחזרה לנתונים, ניתוחם ושיתוף הציבור בהם. בחלוף שלושים שנה של כלכלה דלת נתונים, נדמה לי שהחזרה לכלכלה עתירת נתונים היא אחד השינויים המרכזיים המתבקשים עכשיו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

16 מחשבות על “עוד מחאה – זה מה שחסר עכשיו?

  1. אני חושב, תמר, שאת טועה.

    על סמך נסיוני (במשך כמה עשרות שנים) אין מחסור בנתונים שמייצגים את הכלכלה הישראלית. בנוסף יש לא מעט מכוני מחקר הגונים שמציגים עיבודים שונים של נתוני הכלכלה הישראלית. יש גם מוסדות של המדינה (משרד האוצר, בלמס, בנק ישראל…) שמספקים לא מעט נתונים וניתוחים של המציאות הכלכלית.

    אם נחשוב על נגישות למידע הרי שיתברר בימים האלה הגישה של מישהו מהציבור הרחב לנתונים היא גם יותר טובה בהרבה מבעבר.

    בקיצור הנסיון שלי מלמד שהמציאות בנדון השתפרה בעשרות השנים האחרונות.

  2. נתונים אולי יש בשפע, אבל מה עוזר הממוצע? השכר שלי לא קפץ ב-12 אחוז בשנים הללו. הוא בקושי זז. אצל רבים מחבריי והסובבים אותי השכר קפוא כבר שנים. אז יופי שההייטק מושך הכל למעלה, אבל לא כולנו הייטק. הנה נתון: רבע מחבריי עזבו את הארץ באותן שנים מייאוש כלכלי. אז כן, מחאה עכשיו. או יותר נכון, השאלה היא למה היא לא התחילה קודם, ולמה בכלל הסתיימה ב-2011 סתם כך בלי שום הישגים משמעותיים.

  3. מנסיוני בעשרות השנים האחרונות אני יודע שמבחר הנתונים והנגישות אליהם עלו באופן משמעותי מאד.
    הנתונים שפירסמה החמס ב-12.12 מראים שברוב שכבות הציבור (ברוב העשירונים לפי הכנסות למשקי בית) ההכנסות בעליה כבר לא מעט זמן.ר

  4. הפוליטיקאים של המערך והליכוד שהביאו לאסון של המהפך הניאו-ליבראלי החל מ-1977,אינם מעוניינים בשום פנים באופן להביא נתוני אמת על ביזת המשק הציבורי והעברתו לידי טייקונים מקורבים על ידי צורות שונות ומגוונות של הפרטה,שהם הראשונים להינות ממנה.אני לא מצפה למידע מהגנגסטרים השולטים במדינה מזה 40 שנה.

  5. מיכאל,

    הייתי מנסחת את דבריך באופן מתון יותר. הייתי מבחינה גם בין ליכוד ומערך, נדמה לי שאפילו השמות היום שונים. אבל, כן, אין לי ספק שיש קשר בין אופן הצגת הנתונים לאינטרסים של מי שנמצא בשלטון.

  6. לתמר,
    מסכים איתך שהשמות שונים אבל בסופו של יום המערכת הפוליטית היא ניאו-ליבראלית עד לשד עצמותיו של הציבור הישראלי שתקוע עד כדי כך בשטיפת המוח הטייקוניסטית ,שחלקים נרחבים ממנו בטוחים שמדובר על שחיתות שלטונית ולא קולט שה"שחיתות" היא עצם המהות של המשטר הניאו-ליבראלי.

  7. גם בצרפת לא ברור מה מטרת המחאה . נראה שלפעמים המחאות הפכו להיות המטרה ןלא האמצעי .מילא בצרפת שם כנראה קצת משעמם להם אבל האם פה חסר אקשיון?

  8. כן, פנינה, מחאה היא מטרה ולא אמצעי. זה לא שהכל נפלא עכשיו ואין על מה למחות. אבל מחאה צריכה לבוא מתוך מטרה די ברורה מראש.

  9. אבי טיומקין: העולם שהכרנו מתפרק, לא בעוד 15 שנים – עכשיו
    איך הבנקים המרכזיים טעו לאורך כל השנים בדברים הכי משמעותיים בכלכלה? פשוט אין להם מושג. כשבוחנים את הפרוטוקולים של הבנק המרכזי בארה"ב לפני מהמפולת של שנת 2000 והמשבר העולמי של 2008, רואים שדיברו שם על כלכלה חזקה ועולם פיננסי איתן, ואילו נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר העלה את הריבית בישראל שבועיים לפני המפולת
    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001265637

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s