סרט כזה לא ראינו כבר מזמן: שרים ורוקדים אל הלילה בסוף יום בחירות. פוליטיקה היא שמחה? איך שכחנו מזה.

במגזר הערבי נרשם במספר יישובים שיעור הצבעה העולה על 90%. ארבעים וארבע הרשויות המובילות בשיעור ההצבעה משתייכות למגזר הערבי והדרוזי. בתחתית הטבלה נמצאות הערים היהודיות הגדולות. ובסך הכל, שיעור ההצבעה הארצי בבחירות לרשויות המקומיות עומד על כ-60% לעומת 51% בבחירות הקודמות.

בכמה יישובים ערביים פרצו תגרות ימים מספר לאחר הבחירות. יש שיאמרו שזו מלחמת אינטרסים, ואם כן, אז מה? אינטרס צץ רק במקום שבו יש למה לצפות, ההצבעה הנמוכה בערים הגדולות תעיד על כך. עיר גדולה היא כמו מדינה, אנשים שם פחות מאמינים ביכולתם להשפיע.

תופעה משמחת במיוחד היא פריצתן של הנשים בבחירות אלה. בינתיים, מסתמן כי אחת-עשרה נשים לפחות יעמדו בראש רשות מקומית, לעומת שש עד כה. פעם ראשונה בתולדות המדינה תעמוד אישה בראש עיריית אחת משלוש הערים הגדולות: עינת קליש-רותם בחיפה.

קהל הצופים בסרט טוב לא נותר אדיש. הוא מתרגש, הוא שואל את עצמו – מה קורה פה. והנה מה שאני השבתי לעצמי מכורסתי.

עליית שיעור ההצבעה ברשויות המקומיות מצביעה על חזרה של הציבור לפוליטיקה, על יציאתו מהאדישות. היא עקבית עם העלייה שהסתמנה בבחירות הכלליות האחרונות (מ-68% ל-72% ב-2015). ובנוסף, נראה כי בזירה המקומית מוצאים ציבורים המרגישים מודרים מרחב להתבטא. כדאי לשאול, אם מבחינתם הנהירה לזירה המקומית היא ביטוי של הרמת ידיים מהפוליטיקה הגדולה, או, דווקא צעד ראשון – בית ספר לפוליטיקה הגדולה. במגזר הערבי, נשמעים לאחרונה קולות לא מעטים האומרים: הם (הפוליטיקאים בכנסת ובממשלה) לא מייצגים אותנו. אנחנו רוצים לחיות כאן. אנחנו רוצים להיות שותפים מלאים לעיצוב החיים.

ובציבור היהודי, הבחירה בנשים רבות יותר מבטאת מצב רוח דומה: עייפות מהפוליטיקה ה'גדולה', מהפייק ניוז שלה, ובחירה ב'חיים'. היטיבה לבטא זאת עליזה בלוך, ראשת עיריית בית שמש. "מה הדבר הראשון שאת הולכת לטפל בו?" היא נשאלה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות. "בית שמש תהיה עיר נקייה", היא ענתה. "היא חייבת להתחיל מזה. אני חושבת שמקום נקי משדר לתושבים שלמישהו אכפת מהם". תבונה נשית, מומלץ להקשיב לה.

אין עוכר מצב רוח גדול יותר מניווט בין מוקשים על מדרכה מוזנחת בבוקר, מדילוג בין שברי אקרשטיין יוקרתי לא מטופלים. מסע כזה בבוקר פוגם בתחושת השותפות של האזרחים. מסע כזה בבוקר חותר תחת יסודות הפוליטיקה המתונה, ואם נלך עד הסוף – תחת הדמוקרטיה.

על כן, למפלגת העבודה הנערכת לקראת הבחירות הכלליות עכשיו, מומלץ לטחון שוב ושוב את לקחי הבחירות שההסתיימו בימים אלה. לטחון, לפקוח עיניים, ולהקשיב. הקשיבו לערבים, חמישית מאזרחי המדינה. הקשיבו לנשים, מחצית מאזרחיה.

רדו מהמילים הגדולות במצע, חישבו על היומיום של כל אחד מאיתנו. הבטיחו לנו חזרה לתחבורה ציבורית אנושית, סמנו תחנות התקדמות בדרך. הבטיחו לנו בתי חולים נקיים, עם מקומות ישיבה לבני משפחה ולמבקרים. הבטיחו לנו תמיכה בתקציבי התחזוקה של הרשויות המקומיות.

קטן עליכם? תפשו מרחק מקשקשני המילים הגדולות. מעורבות ממשלה גדולה יותר  בדברים הקטנים משמעה בהכרח תקציב גדול יותר. על כן, היא תוביל לשינוי התפישה הכלכלית של המדינה. איך, וכיצד? הכינו מראש תשובה לכל שאלה. אבל זיכרו, הדברים הקטנים הם שמדברים לליבם של המצביעים.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***