נפתח בגרביים, נסגור בשלום עולמי

שרשרת המחשבות הזו התחילה לרוץ אצלי עם שליפת גרבי הספורט הכתומות מהמגירה. "כתומות" הוא אבחון תקין פוליטית לצבען הלא-מוגדר של הגרביים בנות העשר. ובכל זאת, הן תמיד הראשונות להישלף אצלי מהערימה. זאת, משום שהן היחידות שאני יכולה לסמוך על סרט הגומי שלהן.

מגירתי מתפקעת מגרבי ספורט אופנתיות, שכולן משתלשלות מעל הנעליים. על כן היא עמוסה, לא בגלל תחביב מוזר שלי. כל קנייה חדשה אני מקווה לטוב, ואחרי כביסה אחת, בושה לזרוק גרביים חדשות.

רצועת הגומי בגרביים שלי יכולה לכאורה להיחשב פרט שולי, רק שהיא חלק משיטה. ולא ברור מה מצדיק את הרצועה הרופפת – מחירה הגבוה של רצועה אמינה שייקר את הגרב, או רצונם של היצרנים למכור לנו מוצר שנגמר מהר, ומאלץ אותנו לקנות חדש. כך או כך, רצועה זו היא חלק ממכלול של זילות מחיה וצרכנות מייאשת.

בחשבון ארוך טווח, כלל לא ברור אם החלפת הגרביים התכופה משתלמת לצרכן יותר מקניית זוג גרביים יקר וטוב לעתים רחוקות. מה שכן ברור, ונערכו על כך מחקרים רבים, הוא שייצור הגרביים הזולות כמו ייצור כל מוצרי ההלבשה המהירה, מגביר את זיהום הסביבה. זאת, משום שעיבוד הבד וצביעתו נסמכים על כימיקלים שונים. טיהור האוויר, הקרקע והמיים הנדרש בעקבות זאת משית עלינו את עלותו דרך התקציב הציבורי.

ארגון גרינפיס ציין לאחרונה שבע שנים לקמפיין דיטוקס (ניקוי מרעלים) שלו. אלא שגם הארגון, המתהדר ברצון טוב כלפיו של כמה מהתאגידים הגדולים, מדגיש כי החברות ההולכות איתו תופשות רק 15% מתעשיית הטקסטיל העולמית.

לא הכל רע בביגוד הזול, קשישות העדה עוד זוכרות איך פעם ישבו להטליא גרביים. מה שאומר, כי נחוצה כאן התערבות מידתית: כבוד ליתרונות הקידמה, אך גם הכרה בפגעיה. בדרך להתערבות כזו צריכים להתמודד עם המכשולים הבאים:

– יחס מזלזל לתעשייה הנחשבת לא-רצינית, שמעטס בסך הכל.

– קושי בפיקוח על מפעלים היושבים באיזורי עולם נידחים, ובתחומן של מדינות שלא בהכרח ישתפו פעולה.

– קושי בזיהוי התאגידים, המערביים בעיקרם, העומדים מאחרי המפעלים.

– מאבק כוח מצד התאגידים, שיילחמו על שמירת רווחיהם.

– התנגדות מצד המדינות המארחות, התלויות בתעסוקה הנובעת מהמפעלים.

התגברות על כל אלה לא תושג במאבק חזיתי של טובים-נגד-רעים, אלא בדרך עקיפה. דרך של שכנוע הציבור בנזקי הביגוד המהיר, ובנחיצות האמצעים להגבלת צריכתו. אחד האמצעים שיכולים להינקט הוא החייאת התקינה הממשלתית, שדוכאה בכל מדינות המערב החל בשנות השמונים. מכוני התקינה הפרטיים לא-פעם מקלים בבדיקות שהם עורכים, בהשראת סיסמת השוק החופשי. לשם כך, נדרש היפוך התפישה האזרחית של ארבעים השנה האחרונות: החזרת התפישה של אחריות ממשלתית בכל תחומי החיים – מפס גומי בגרביים, עד לביטחון בפריפריה.

מעל לכל, נדרש שיתוף פעולה בינלאומי בתחום הסביבה. שיתוף כזה מעצם יעדו יכתיב מחדש את אמנת הסחר העולמי. לא מלחמת כל בכל, אלא חזית מאוחדת של המדינות נגד תאגידים דורסניים. התנהלותם הדורסנית שוברת את קוד ההוגנות בכל תחום – סחר, תעסוקה, איכות הסביבה. וזה סוף הסיפור: מלחמה בדורסנות, מסע לשלום עולמי. ואל תשכחו: הכל התחיל בחזון הגרביים הטובות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

 

 

 

 

2 מחשבות על “נפתח בגרביים, נסגור בשלום עולמי

  1. זה מזכיר לי שסבתא שלי סיפרה על מבחן הגרביים לכלה חדשה.היו נותנים לכלה המיועדת להטליא חור בגרב.מין שתי וערב של חוטי הטלאה כאשר הגרב הולבשה על מין פטרית עץ לנוחיות המטליאה.מי שהצליחה נחשבה לכלה ראויה על ידי משפחת החתן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s