שוב שיר של פרננדו פסואה. שוב מהקובץ כל חלומות העולם. שוב אני לא מסכימה עם חלק ניכר מדבריו. שוב אני אוהבת את כתיבתו.

בחשיבה החברתית אוהבים לטפח "איזמים" המבטיחים ישועה לעולם. במקצוע הכלכלה, בגירסתו העכשווית, מחבבים אופטימיזציה – אופטימום יעילות, אופטימום רווחה אנושית.

ואני, כמו פסואה, לא מאמינה לאלה שיודעים מה הכי-טוב. אני מאמינה בתיקון חברתי. אני מאמינה בכוחה של פוליטיקה טובה. אבל, מבחינתי, המירב שאפשר לחתור אליו מנקודת מוצא נתונה הוא חיפוש זהיר של מצב טוב יותר. חיפוש, לא קפיצת דרך המבטיחה נסים ומחריבה את החיים עכשיו. חיפוש הנובע מאמונה, לא מניסיון להמציא מכונה לעשיית אושר.