אל תצפו למשנה סדורה או לניתוח שיטתי. קייץ, והמחשבות מבקשות לצוף. חזרתי מחופשה קצרה בארץ, החלפתי חוויות עם חברה שחזרה מחופשה דומה. הנה מה שיצא.
תפושה לא מלאה
יכולתי לראות זאת באיזורים הציבוריים של המלון, אך המיילים על "מבצעים" סיפרו את זה קודם. מבצעים באוגוסט? מעל חוף מבוקש? זה לא רק המלון שלי, חברתי מבית ההארחה באחד החופים היפים בארץ דיווחה על ריקנות בביתני הנופש המטופחים שמסביב. מי בכל-זאת הגיע? מבוגרים לבד ועם בני משפחה, חובשי כיפה סרוגה, ובקצרה, מי שמסיבות שונות לא מתלהבים לטוס לחו"ל. ועוד תיירים מעטים.
חדרים ככה-ככה
בימים יפים יותר, השקיעו שם בתכנון ובבנייה. החדרים מרווחים ומוארים. כולם פתוחים לרוח ים ולנוף ים. אבל הימים האלה לא הכי יפים, גם התחזוקה והשירות לא-הכי-יפים. מגבת לא פה, כפית לא שם, מקרר נוזל, ניקיון מחר. והעיקר, סימן ראשון למלון בקשיים: חיסכון בפינוקים הקטנים כגון ממחטות נייר.
קפטריה, תגידו תודה
נראה לכם הגיוני לחכות ולחכות לארוחה קלה במלון נופש? סתם סנדוויץ' או סלט בקפטריה. חיכינו וחיכינו, וזה עוד טוב לעומת חברתי, שהמלון שלה המרוחק מכל מרכז בילוי או קניות, סיפק רק ארוחת בוקר. ובערב שבת במלוננו, ארוחה לקהל דתי ללא התראה מראש, למרות הזמנת מקומות מראש. מחיר ברמת-על, אוכל בינוני, שירות חסר.
יוצאים לעומת נכנסים
7.6 מיליון ישראלים יצאו לחו"ל, בעיקר למטרות תיירות, ב-2017. מגמת העלייה ביציאות נמשכת גם ב-2018. רק 3.6 מיליון תיירים נכנסו לישראל ב-2017. מה נותר לתיירות פנים במצב הזה? מי יכול לבוא בטענות למלונות על הדתה, אם רק דתיים המתקשים במציאת תנאים מתאימים בחו"ל מגיעים אליהם. שאלה טובה היא מיהם התיירים מחו"ל המבקרים כאן? יש ביניהם תיירי נופש, או שרובם המכריע הם צליינים ועולי רגל?
שקל מיוסף, זו הבעיה
שער החליפין עומד כיום על כ-3.7 שקלים לדולר, לעומת כ-5 שקלים לדולר בשיאו, בראשית שנות האלפיים – ייסוף נומינלי של יותר מ-25%. המחירים המקומיים והשכר טיפסו מאז בעשרות אחוזים, מה שמקשה על כושר התחרות של כל מי שמתמודד בייצוא או ביבוא. אפשר לדייק יותר בתחשיב הזה, אני מודה. אבל קייץ, חם, וממילא כולם כבר יודעים: לא כדאי לנפוש בישראל.
שקל מיוסף, אז הדתה
אם יותר ויותר ישראלים זורמים לחו"ל, אם פחות ופחות תיירי נופש מגיעים, מה נותר למלונאים המסכנים לעשות? רק למכור חבילות לקהל הדתי, רק לדרוש מכל האורחים לבוש צנוע כשרוב האורחים דורשים.
הנה הגענו למה שכלכלת הדברים הקטנים עושה. חיבורים בין תופעה חברתית לתהליך פוליטי, לכמה אגורות במחיר זה או אחר.
הדתה אז קואליציה
הכמה אגורות, ואולי יותר מכמה אגורות החסרות בשער החליפין של השקל, לא מעניינות את הממשלה. לא מעניין אותה תכנון כלכלי. לא פקידים ששואלים שאלות קשות. לא פקידים שאוספים נתונים בעבודת נמלים. לא הקשר בין שער החליפין להדתה. אולי רק הקשר בין הדתה לשמירה על הקואליציה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
סבתי היתה אומרת "יהודי, כואב לו, פשוט כאב פיזי, לעשות טוב ליהודי אחר" – כלומר, שירות, פינוק בבתי מלון, מסעדות וכו'. זה לא רק כלכלה, זה גם בד.נ.א. של עם
אהבתיאהבתי
ובדיוק לכבוד סבתך כתבתי את הפוסט הזה. אני זוכרת ימים טובים יותר בתיירות הפנים בישראל. כדאי לשאול מדוע.
אהבתיאהבתי
תמונת תיירות עגומה.
אהבתיאהבתי
מענין שבבתי הארחה בקיבוצים ובכפרים שזה אחד ענפי הפרנסה החשובים שלהם בכלל לא עובדים בני המקום שם מועסקים עובדים זרים או בני מיעוטים או שכירי יום מכל מיני סוגים ואולי זה גם המקור לשירות גרוע ואגבי ,השכר נמוך וחוסר מוטיבציה ולויאליות למקום. הייתי לפני כמה חודשים בנווה אטיב -כל העובדים שם היו דרוזים מהאזור. . חשבתי מה עושים חברי המקום ? נחים ?
אהבתיאהבתי
המאפיין של עובדים לא יהודים-ישראלים בענף בולט בכל מקום. הוא במידה רבה שיקוף של השכר הנמוך המשולם בו, עקב הייסוף. בשבוע האחרון השוויתי מחיר אירוח ליום בישראל עם אחד ממכריי היוצא לאיזור נופש פופולרי באיטליה. איטליה ניצחה בגדול בשקלול של מחיר והתמורה שמקבלים. ומדובר באמת באחד מאיזורי הנופש היפים בעולם.
אהבתיאהבתי